דגל צלב קרס על מלון פאסט, ( פנינת ירושלים של ימינו), 1933.
עוד משישי של ירושלים של פעם לרגל יום השואה.
מלון פאסט הוקם בשנת 1891 על אדמות הפטריארכיה הארמנית וביוזמתה, בכדי לייצור מקור הכנסה נוסף לכנסיה.
המבנה בן 100 החדרים עוטר בקשתות ותוכנן על ידי האדריכל הגרמני טמפלרי תיאודור זנדל.
בשנת 1907 שכר את המלון אברהם פאסט, מראשי הקהילה הטמפלרית בעיר.
עם כיבוש הבריטים את הארץ, ותחילת המנדט שונה שמו למלון אלנבי.
בסוף שנות ה 20 של המאה הקודמת שבה משפחת פאסט הטמפלרית מגלות במצרים, ובתחילת שנות השלושים שימש חלק מהמלון כקונסוליה של גרמניה הנאצית.
הטמפלרים, שעליהם כתבתי בעבר, היו תנועה דתית גרמנית שמהותם הייתה להכשיר את הקרקע לביאתו השנייה של ישו הנוצרי, ולפי אמונתם הדבר יקרה רק על ידי עבודה קשה ומגורים בארץ הקודש.
הטמפלרים התיישבו במושבה הגרמנית בירושלים (ועל שמם נקראת המושבה גרמנית) בחיפה בשדרות בן גוריון, יפו, ובשרונה שבתל אביב. מאוחר יותר התיישבו הטמפלרים לאחר סיוע של אוגוסטה ויקטוריה, אשתו של קיסר גרמניה וילהלם ה-2, שלאחר חזרת הזוג המלכותי לגרמניה אחרי סיור בארץ הקודש, סייעה לעמותת הטמפלרים לרכוש אדמות נוספות ולהתיישב גם בבני עטרות של היום, בית לחם הגלילית, ומושב אלוני אבא של היום.
הם תרמו רבות לחקלאות המקומית עם שיטות עבודה ועיבוד חקלאי, וכלים מודרניים לאותה התקופה.
במקביל התעצם בארץ בשנות השלושים גם כוחו של המופתי חאג׳ אמין אל חוסייני המנוול, שגם עליו כתבתי בהרחבה בעבר.
אותו חוסייני המוסלמי היה פרו נאצי בולט, והגדיל לעשות שביקר את היטלר בברלין, ולחץ עליו להגיע לארץ וליישם את תוכנית הפתרון הסופי גם ליהודי ארץ ישראל.
בשנת 1933 נתלה הדגל הנאצי על הקונסוליה של השלטון הנאצי במלון פאסט, הטמפלרים החביבים הפכו לחביבים הרבה פחות, והחליטו להזדהות עם האידיאולוגיה והמשטר הנאצי של אותה התקופה, ובשילוב הכוחות המוסלמים בעיר בהשראתו של חוסייני הפרו נאצי, צמח בעיר סוס טרויאני שאיים לגרום נזק כבד ולהשמיד את האוכלוסייה היהודית שהייתה באותה התקופה בארץ.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברו בני משפחת פאסט,
כמו שאר חברי המסדר הטמפלרי בארץ למחנות מעצר בגליל, ומאוחר יותר גורשו מהארץ, רובם לאוסטרליה.
צחוק הגורל היה שלאחר עזיבתם הפך המלון למועדון עבור החיילים האוסטרליים ששהו בארץ.
בסופו של דבר הנאצים לא הגיעו לארץ ישראל, אבל טבחו והרגו
כ 6,000,000 מבני עמנו באירופה.
כוחו של המופתי חוסייני היה מוגבל ללא תמיכת הנאצים וגם הוא גרם נזק במלחמת העצמאות כחלק ממפקדי כוחות ערב בארץ, אך גם הוא לא הצליח לבנות בארץ מכונת השמדה לעם היהודי.
לאחר סיום מלחמת העולם השניה ועליית ניצולי השואה לארץ שימש המלון כשיכון לעולים חדשים, אולם קרבתו לגבול עם ירדן ששלטה בעיר העתיקה הביא למקום אוכלוסייה חלשה, המבנה הוזנח, ולאחר מלחמת ששת הימים וחיבורה של העיר מחדש הוחלט להרוס את המלון.
בשנת 1975 נהרס המלון.
היזמים שרכשו את המלון התעכבו שנים רבות בנסיונות לקבל אישורי בניה להגדלת הזכויות, אולם נקבע בעירייה שהמלון החדש שיוקם יהיה זהה בשטחו למלון פאסט שנהרס, ולא תותר עליה לגובה מעל גובה חומות העיר העתיקה.
המלון התגלגל במספר סיבובים נוספים, ונדמה שמי ששם עליו את ידו רק הפסיד כסף, והרבה.
בשנת 1996 פתחה במקום רשת דן את מלון פנינת דן, שאמור היה להיות המשכו של מלון המלך דוד שבבעלות הרשת, אולם מספרם הקטן של החדרים (120) ותכנון לקוי גרמו לרשת הפסדים ובשנת 2,000 הוציא בנק דיסקונט את המלון למכירה.
בשנת 2007 נמכר המלון ליזמים צרפתיים יהודים, בשנת 2008 נסגר המלון והחל מאבק בין היזמים החדשים על הגדלת זכויות למלון, והרסו במכוון את המלון בכדי שלא לשלם ארנונה עבור מבנה נטוש ולא ראוי למגורים.
אחרי שנים של נסיונות ועמידה איתנה של העירייה, הוציאה העיריה כנגד היזמים צו הריסה למלון בטענה שהמקום מהווה מטרד ומכער את האיזור.
היזמים הגישו תוכנית נוספת וקיבלו עבורה אישורים בינואר 2019, אולם הם החליטו שלא לבנות ולהתעקש ולקבל עוד זכויות בנייה, ובאפריל 22 קיבל בית המשפט בעיר את טענות העיריה והורה על הריסת המלון.
ב 19 למאי השנה אישרה הוועדה המקומית את הריסת המלון ובניית מלון חדש במקומו.
המשך עוד יבוא בסאגה הבלתי נגמרת הזו…
________________________________________
ועוד נקודה למחשבה–
אם כוחות הצבא הנאצי היו מגיעים לארץ ישראל חלילה, כל סיפורנו היה נראה אחרת היום.
יום השואה השנה קשה במיוחד לנוכח העובדה שהסיסמה
"לעולם לא עוד", לא מתכתבת עם מדינה יהודית ריבונית ו- 59 אחיינו שעדיין נמקים במנהרות החמאס, החוסייני התורן.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים,
שנזכור ונלמד את השואה ולקחיה לדורות הבאים ונעשה עכשיו כל מה שניתן להציל את האחים שלנו, היום, כי עוד אפשר לשנות את ההיסטוריה הנכתבת בימים אלה ועדיין אפשר לתקן.
צביעה- תמר הירדני