חיילי הגדוד העברי חוגגים את ליל הסדר בירושלים, שנת 1919,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
התמונה צולמה בירושלים, סמוך לסיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר לוחמי הגדוד העברי – יהודים מארצות הברית, אנגליה, קנדה וארץ ישראל – התכנסו לחגוג את חג החירות בעיר הקודש.
הסדר התקיים באווירה מרוממת, באולם פשוט אך מלא בתחושת שליחות. ליד החרוסת היה רגש ציוני, ובמקום כרפס – הרבה חזרת (גם בפסח, גם מהחיים בחזית).
ההגדה נפתחה בקריאת "עבדים היינו" וכולם הנהנו בהסכמה, לא רק ממצרים, גם מתורני המטבח.
כשהם ששרו "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", לראשונה בחייהם זו לא היתה רק תקווה, הם היו שם, בירושלים ממש, לראשונה בחייהם, כשחזרו לבנות אותה הלכה למעשה.
הסדר לא היה נטול אתגרים – מצות קשות, יין מתוק מדי, וחייל בריטי מנומנם שתהה למה כולם שרים בקול על עשר מכות באמצע הלילה.
אבל מעל הכול שררה תחושת אחווה, מטרה משותפת, וידיעה שהם חלק מסיפור גדול בהרבה ועוד חוליה בשרשרת הדורות.
לא רחוק משם, בשכונת רחביה, התמקמה בשנת 1922 פלוגה מ"גדוד העבודה" באזור מנזר רטיסבון, בצריפים ואוהלים שהוצבו על מגרש של הקרן הקיימת וחברת הכשרת הישוב.
אנשי הפלוגה עסקו בעבודות חציבה וסיתות עבור הגימנסיה העברית והאוניברסיטה העברית, בבניית האמפיתיאטרון בהר הצופים, ובסלילת כבישים בשכונה ובסביבתה, הכל על טהרת העבודה העברית.
הגדוד העברי אמנם פורק לא הרבה לאחר מכן, אך רבים מחייליו נשארו בארץ, והפכו לאבני היסוד של היישוב הציוני המתחדש, לבוני תשתית, תרבות, ביטחון ורוח – לא רק בירושלים אלא במדינה שבדרך, שנראתה אז כחלום רחוק וכאגדה, כמעט כמו ההגדה של פסח.
מאז זרמו נהרות של יין תירוש וכמויות לא נגמרות של מרור, אבל היום, כשאנו חוגגים את פסח בירושלים החופשית, אפשר להציץ לאחור ולזכור את אותם לוחמים שישבו סביב שולחן הסדר לפני יותר ממאה שנה – וראו בעיניהם את ראשית התגשמות החלום.
חג חירות שמח ושבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים ❤
שיחזרו כל אחינו החטופים בשלום במהרה לבתיהם, שנשמור ונפעל לאחדות אמיתית בינינו ושנזכור שכולנו אחים לעם אחד, ועוד חוליה בשרשרת הדורות.
עכשיו זו המשמרת שלנו.
צילום: יעקב בן דב
