קפה עטרה היה מוסד ירושלמי ותיק שנוסד בשנת 1938.
בעלי בית הקפה, היינץ גריינשפן, עלה מגרמניה בשנת 1938, ולאחר שקיבל את הזיכיון מקפה עטרה בתל אביב, פתח את בית הקפה בירושלים.
פולי הקפה נרכשו ממפעל קליית הקפה של הרברט לוי, שייסד את המפעל עוד בשנת 1924, והתמחה בקליית פולי הקפה , אריזתו ושיווקם למספר בתי קפה שהיו קיימים אז בעיר, ובנוסף החזיק לוי גם במאפיה שסיפקה עוגות ועוגיות לבתי הקפה שרכשו ממנו את הפולים הקלויים.
הסניף הראשון של קפה עטרה נפתח מול בית הדואר המרכזי ברחוב יפו , על ידי היינץ גריינשפן כאמור, ולאחר שנה הצטרף אליו גם אביו ברנהרט ואחיו זיגפריד להנהלת בית הקפה.
לאחר שנתיים, עבר בית הקפה עטרה למיקומו המיתולוגי במורדות רחוב בן יהודה , בקרבה לכיכר ציון ,
ושכן למשך רוב שנות פעילותו המפוארת בבניין מס 7 ברחוב.
אנחנו מדברים כאמור על תחילת שנות הארבעים, הבריטים שלטו אז בארץ, ועסקו בסיכול פעולות המחתרות כנגד שלטון האימפריה הבריטית בפלשתינה של אז.
מלצרי המקום היו ייקים והונגרים שעלו לא מכבר מאירופה המדממת, וחוקי המקום הסדורים התאימו להם כמו כפפה ליד, במעבר בין הדיוק וההקפדה האירופית, לכאוס הארץ ישראלי המאורגן.
העבודה התחילה בשש בבוקר בדיוק, ועד לשש בערב, ומי מהצוות שאיחר, זכה לקבל מים קפואים לפרצופו כעונש על אי עמידה בזמנים.
הקפה באותם ימים ראשונים של שנות ה 40 היה מקום מפגש של חברי ההגנה, האצ״ל והלח״י, שכל חברי ארגון אחד ממדרים את הארגון השני, עוקבים אחריו, ושומרים בחשאיות על תוכניותיו ופעולותיו.
המלצרים של אז מספרים שחברי ההגנה השתמשו בהם כדי להעביר פתקים מאחד לשני, והמלצרים היו מעבירים את הפתקים בדיסקרטיות, מבלי לדעת מה כתוב בהם.
הבריטים שחשדו בפעילות הנערכת בבית הקפה ביקרו מדי פעם במקום ללא התראה, בנסיון ללכוד את מבוקשי המחתרות, שחמקו מבעוד מועד מבית הקפה בתקופת הסזון, לאחר שהמלצרים התריעו בפניהם שהבולשת הבריטית בדרך לפשיטה על המקום.
מעבר לפעילות המחתרתית שימש המקום גם למפגש אינטלקטואלים של אותה התקופה , בעיקר מהעלייה הייקית-
סופרים ואנשי רוח כמו חיים גורי, ש״י עגנון בכבודו ובעצמו, חתן פרס נובל לספרות, שאף הזכיר את בית הקפה המפורסם בסיפוריו,
חיים הזז, אהרון אפלפלד שכתב שניים מספריו בבית הקפה, אורי צבי גרינברג, צרויה שלו, ועמוס עוז, שהפגיש את גיבורי ספרו מיכאל שלי בבית הקפה.
קרבתה של הכנסת הישנה, ששכנה בבית פרומין הסמוך, ששכן ברחוב המלך גורג פינת בן יהודה , היוותה אבן שואבת למקום לפוליטיקאים שהעדיפו את עטרה על מזנון הכנסת הישנה-
במקום היו אורחי קבע כמו יצחק נבון, גולדה מאיר, פנחס ספיר, משה דיין, ועוד רבים וטובים, למעט ראש הממשלה דוד בן גוריון.
הסיבה להעדרות בן גוריון מהקפה הייתה שכנותם של דוד ופולה בן גוריון למשפחת גריינשפן, בעלי הקפה, שהיו עורכים מסיבות ריקודים בערבים, ופולה בן גוריון שלחה את המאבטחים והמשטרה שיורו לשכנים החצופים מרחוב רמבן, הסמוך לבית ראש הממשלה ברחוב בן מימון ״להפסיק מיד את הרעש שמפריע לראש הממשלה״.
גברת גריינשפן, מבעלי הקפה שלחה מסר עם השוטרים לפולה- ״עם ישראל מעדיף גם לשמוח, אז שגב׳ בן גוריון לא תפסיק את השמחה״.
בקפה נתלו תמונותיהם של עסקני היישוב הציוני, ואחת הסיסמאות שנכתבו על הקיר על ידי ותיקי יושבי המקום הייתה-״ לא מוצא חן בעיניך- לך לזיכל״ ( בית הקפה ממול).
האגדות מספרות גם בגידות רומנטיות ומפגשים שנערכו בדיסקרטיות בקומה השנייה של בית הקפה,
על סטודנטים שעלו לעיר ולמדו במנזר טרה סנטה הסמוך, ושחקני תיטארון מובילים שפקדו את המקום ללא הפסקה.
לאחר שנים של עבודה הצטרפה גם קונדיטוריה לבית הקפה, שפעל במתכונתו עד לשנת 1996,
אז נסגר הסניף המיתולוגי , לאחר שרשת המבורגרים שילמה מחיר גבוה מאד לאותם הימים, כדמי פינוי.
באותה השנה עבר הקפה המפורסם למעלה רחוב בן יהודה, לבניין מס 15.
אבל בירושלים, כמו בירושלים, אין רגע דל.
בשנות האלפיים פקד גל פיגועים קטלני וארור את העיר, מדרחוב בן יהודה והאיזור היו יעד מועדף על ידי הטרוריסטים.
קרוב ל 20 מכוניות תופת, מחבלים מתאבדים, ומטעני חבלה התפוצצו באיזור, ואיזור המשולש ומרכז העיר גווע לאיטו.
בעלי הקפה העבירו את עטרה לרחוב עזה שברחביה, אך זוהר המקום עומעם במקצת, ובאפריל 2007 נסגר הקפה שברחביה.
את העניין סיכם הסופר הירושלמי הגדול חיים גורי ז״ל, שהיה גם לוחם ומפקד בפלמ״ח במאמר שכתב למעריב עם סגירת המקום –
קפה עטרה היא אחד הסמלים האחרונים שעוד נותרו בעיר, וירושלים, וכל עיר, זקוקה לסמלים.
סוף דבר- קפה עטרה עבר, כמו ירושלמים רבים למבשרת ציון, ועוד סמל היסטורי של העיר ירד בירידות של הקסטל בדרך ללא חזרה.
העטרה לא תשוב עוד ליושנה.
זוהי ירושלים שלנו-
בית קפה מיתולוגי עם מלצרים שהיו גם אנשי מודיעין, חברי ההגנה, האצ״ל והלח״י , שהיו יריבים מרים, שתו אספרסו מר במבטא הונגרי,
עוגות נפוליאון וקרמשניט מוגשות לפוליטיקאים , סטודנטים ושחקני תיאטרון,
ופולה בן גוריון, שמזמינה משטרה בכדי לאפשר לראש הממשלה לנוח, ולא לסבול את המוזיקה ממסיבות הריקודים מהדירה ברחוב רמבן.
סמל ומוסד שהיה ולא ישוב עוד, ועיר שנאבקת עם עצמה על זהותה , ושיווי המשקל בין היסטוריה מפוארת, היישוב הישן ותקומה לאחר 2,000 שנה, מול הרצון להתחדש ולפרוח, ומתן מענה לגידול האוכלוסיה בעיר המרתקת ביותר בעולם.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים 
ושכן למשך רוב שנות פעילותו המפוארת בבניין מס 7 ברחוב.
סופרים ואנשי רוח כמו חיים גורי, ש״י עגנון בכבודו ובעצמו, חתן פרס נובל לספרות, שאף הזכיר את בית הקפה המפורסם בסיפוריו,
חיים הזז, אהרון אפלפלד שכתב שניים מספריו בבית הקפה, אורי צבי גרינברג, צרויה שלו, ועמוס עוז, שהפגיש את גיבורי ספרו מיכאל שלי בבית הקפה.
במקום היו אורחי קבע כמו יצחק נבון, גולדה מאיר, פנחס ספיר, משה דיין, ועוד רבים וטובים, למעט ראש הממשלה דוד בן גוריון.
גברת גריינשפן, מבעלי הקפה שלחה מסר עם השוטרים לפולה- ״עם ישראל מעדיף גם לשמוח, אז שגב׳ בן גוריון לא תפסיק את השמחה״.
על סטודנטים שעלו לעיר ולמדו במנזר טרה סנטה הסמוך, ושחקני תיטארון מובילים שפקדו את המקום ללא הפסקה.
אז נסגר הסניף המיתולוגי , לאחר שרשת המבורגרים שילמה מחיר גבוה מאד לאותם הימים, כדמי פינוי.
קרוב ל 20 מכוניות תופת, מחבלים מתאבדים, ומטעני חבלה התפוצצו באיזור, ואיזור המשולש ומרכז העיר גווע לאיטו.
קפה עטרה היא אחד הסמלים האחרונים שעוד נותרו בעיר, וירושלים, וכל עיר, זקוקה לסמלים.
העטרה לא תשוב עוד ליושנה.
בית קפה מיתולוגי עם מלצרים שהיו גם אנשי מודיעין, חברי ההגנה, האצ״ל והלח״י , שהיו יריבים מרים, שתו אספרסו מר במבטא הונגרי,
עוגות נפוליאון וקרמשניט מוגשות לפוליטיקאים , סטודנטים ושחקני תיאטרון,
ופולה בן גוריון, שמזמינה משטרה בכדי לאפשר לראש הממשלה לנוח, ולא לסבול את המוזיקה ממסיבות הריקודים מהדירה ברחוב רמבן.
צלם – לא ידוע לי
