תיאטרון פרגוד, בתמונה מאמצע שנות השבעים

עוד משישי של ירושלים של פעם,

והפעם- תיאטרון פרגוד, בתמונה מאמצע שנות השבעים. 

תיאטרון פרגוד הוקם בשנת 1969 על ידי אריה מארק , שהיה איש תיאטרון ובמה,כסדנא שכונתית במרתף בית ברחוב ציפורי, בשכונת נחלת אחים הגובלת בנחלאות. 

בשנת 1972 עבר התיאטרון למבנה המוכר שלו, ברחוב בצלאל ופינת ניסים בכר, במרתף שבו חלל דמוי מערה,

ששימש בעבר כאורווה, בור מים, ולאחר מכן חמאם. 

בקומה מעל התגורר מארק, ששיפץ את האורווה/ חמאם במשך שנה וחצי במו ידיו. 

בשנות השבעים והשמונים, למעט הופעות תיאטרון ,

התקיים במקום בכל יום שישי בצהריים סצנת ג׳ז סוערת וסשנים של נגני ג׳ז מוכשרים ומקומיים, צעירים ומבוגרים,

שאותו הוביל נגן הפסנתר

דני גוטפריד. 

בסוף שנות השמונים החל במקום עידן הרוק,

מארק עבר לנהל את מרכז ג׳ראר בכר, ותיאטרון פרגוד שימש כבית להופעות חיות של אומנים מוכרים, ומוכרים הרבה פחות. 

אני זוכר שראיתי את מאיר אריאל הגדול זצ״ל, בכבודו ובעצמו, בהופעה עם גיטרה ועם עוד 20 אנשים על כסאות קש נמוכים,

גם את להקת הברירה הטבעית עם שלמה בר, שקיבלה את ההזדמנות הראשונה שלה להופיע מול קהל בפרגוד,

אמנים נוספים כמו אבנר שטראוס למי שזוכר,

סי היימן שהייתה מלצרית במקום וערכה שם את ההופעות הראשונות שלה,

דנה ברגר בהופעות הבכורה הראשונות שלה,

והופעות אומנים נוספות כמו השחקן ניקו ניתאי, ובחור צעיר ושקט בשם חנוך רוזן, שהתחיל להופיע בהופעות הבכורה שלו במקום בגיל 17,

ומאז הוא ממשיך לנסות ולעבור דרך זכוכיות ולרדת במדרגות נעות. 

לעיתים ההופעות במקום היו אינטימיות וקטנות כל כך, שאם אחד הצופים יצא לחדר השירותים, האומן הפסיק לנגן וחיכה לאותו אחד שיחזור. 

במקביל החלה סצנות להקות הרוק הירושלמיות (היה פעם דבר כזה.. ובגדול) כמו נושאי המגבעת המצויינים ז״ל,

הפה והטלפיים ולהקות נוספות ,

והלהקה הירושלמית הגדולה מכולן-

הדג נחש, שחוגגת בימים אלו 25 שנות פעילות, והתחילה בהופעות ראשונות מול קהל במקום, בשנת 1996. 

חמאם ואורווה חיה ובועטת, בעיר מלאת צעירים חילוניים מוכשרים ומלאי אנרגיה, מרץ וזעם.

היו ימים.. 

אבל חלם והביורוקרטיה לא פסחו גם על המקום הזה.. 

מעשה שהיה, וכך היה-

בשנת 1973 רכשה פרזות,

החברה העירונית לשיכון ירושלים את המבנה, כחלק משינוי שכונת נחלאות.

בשנת 1975 ביקשה החברה להרוס את המבנה ולהקים במקומו בניין דירות, אך בהתערבותו התקיפה והפעילה של ראש העיר דאז, טדי קולק, נמנעה הריסת המקום.

טדי גם דאג לתקצב את המקום למשך מספר שנים,

כמרכז תרבותי ואומנותי בעיר.

מאז נעשו נסיונות נוספים להריסת המבנה, שנבלמו ,

עד לשנת 2000,אז הפעילה חברת פרזות את צו הפינוי למקום, מתוך כוונה לבנות במקום בית דירות. 

למתקשים בהבנת הנקרא-

פרזות,חברה ממשלתית עירונית בשיתוף עיריית ירושלים, שאחראית לפיתוח שכונת נחלאות , הורסת את התיאטרון ומרכז ההופעות של השכונה והעיר, בכדי לבנות שם בניין בן 10 דירות קטנות. 

קיצורו של דבר-

מארק פנה בשנת 2003 בבקשה לבית המשפט העליון שלא להרוס את המבנה הסגור ולהחזיר אותו לפעילות.

בשנת 2005 אישר בית המשפט העליון את בקשתה של פרזות להריסת המבנה שקירותיו ספוגים צלילים, ראשוניות והיסטוריה . 

המבנה נסגר כאמור לבקשת חברת פרזות , נפח את נשמותיו האחרונות וחדל לתפקד. 

עברו 12 שנה, דבר לא קרה,

ובינואר 2012 אישרה העירייה סופית את פירוקה של חברת פרזות, שלא עשתה מאום עם המבנה שהיה סגור משנת 2000, והוחלט על ידי בית המשפט שבמסגרת הפירוק ייבנה על המבנה בית דירות.

היום , בסוף שנת 2022, קרוב ל 23 שנים לסגירת המקום הפועם ושוקק החיים, המבנה עדיין עומד מגודר ונטוש, כאבן שאין לה הופכין.

רוב הדור הירושלמי החילוני המוכשר, התוסס והבועט של שנות ה 90 עזב מזמן את העיר, והמבנה משמש כפסל ועדות אילמת לטפשות, רוע לב, ולביורוקרטיה חסרת רגישות ושכל, בליבה של העיר, על ציר בצלאל פינת ניסים בכר. 

חלם זה כאן. 

זאת ירושלים שלנו,

הופעות קטנות ואינטימיות של אומנים מאבות המזון המוזיקליים בארץ, לצד מופעי ג׳ז ופנטומימה,

אורוות סוסים שהפכה למערת הופעות בכורה לאמנים ירושלמים צעירים, חמאם שהפך לתיאטרון,

אומנות ויצירה מקורית מול בירוקרטיה, פקידים אפורים ללא חזון ומעוף,

והדג נחש , הלהקה הטובה והפורייה ביותר שהייתה אי פעם בארץ, וגם הם משלנו. 

 שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים ❤️

הצלם לא ידוע לי