שישי של ירושלים של פעם,
והפעם- שדה התעופה ברחוב כנפי נשרים בגבעת שאול.
מימין נמצא הסילו ( מאגר הקמח) של מאפיית אנג׳ל הירושלמית הוותיקה, שנמצא שם עד היום, ועד להריסתו המתוכננת לאחר שמתחם המאפיה נמכר לפני מספר חודשים ויפונה בתחילת 2024.
בירושלים של תחילת המאה העשרים פעלו שלושה שדות תעופה.
מנחת כנפי נשרים הוכשר במאי 1948, ושימש מטוסים קלים שהביאו לעיר הנצורה תחמושת חיונית, דואר וכלי נשק.
המנחת היה סמוך לכפרים דיר יאסין וליפתא הערבים שהיו בסמוך אליו, ולפעמים נפתחה אש אל עבר המטוסים שניסו לנחות.
בגלל הקרבה לכפרים הערבים והחשיפה לאש אויב נשלחה במהלך המלחמה חוליית איתור לשדה תעופה נוסף שישמש את העיר.
למרות ששדה התעופה בגבעת שאול נחשב טוב ובטוח יותר להמראות ונחיתות, אותר מיקום נוסף, במרחק בטחון מהכפרים הערביים–
מסלול עמק המצלבה, במקום שבו נמצא גן סאקר של היום,
ובצמוד ממזרח לבניין הכנסת של היום.
החולייה דיווחה לבן גוריון על המיקום החדש וביקשה סכום של 7,000 לירות ארץ ישראליות להכשרת המסלול במקום.
בן גוריון כתב ביומנו–
״סכום מצער, אך באמת אם המקום מתאים, יש להתחיל בעבודה מיד״.
העבודה החלה מיד, ציוד מכני כבד מסדום הועבר מתחת לאפם של הבריטים וכעבור שבוע של עבודות דחפורים, גויסו 500 אנשים , כולל תלמידי בית ספר ומתנדבים, שפינו את העפר שנוצר, המשטח הורטב במים, והטיסות הראשונות החלו להגיע משדה דב שליד תל אביב.
גם בשדה בעמק המצלבה נורו לעבר המטוסים אש מצלפים ערביים משכונת קטמון וסן סימון.
אנשי תפעול השדה גרו בקומה העליונה של בית בשכונת נחלת אחים הסמוכה, שתפקד כמגדל פיקוח לשדה, וכל רעש של מטוס מתקרב הביאה להמוני תושבים נלהבים לרוץ לעבר השדה ולראות את הפלא- מטוס נוחת בלב העיר.
השדה היה קשה לנחיתה בגלל מיקומו הבעייתי ומשטר הרוחות בעמק המצלבה, והקרבה להרים והכפרים העוינים.
ב-3 לאוגוסט המריא מטוס ״אוסטר״ מהמנחת בחזרה לתל אביב, אחרי ההמראה והפניה מערבה לתל אביב התרסק המטוס , שני טייסיו נהרגו, ושבריו התפזרו בית מטעי הזית באיזור בנייני האומה של היום.
המנחת בעמק המצלבה שימש את הצבא של המדינה שזה עתה קמה במשך חצי שנה.
לאחר המלחמה חזר השדה בכנפי נשרים לפעילות מוגבלת למספר שנים, שבסיומם חזר שדה התעופה הראשי של ירושלים למנחת עטרות, שעליו נספר בהזדמנות אחרת.
כיום רח כנפי נשרים הוא רחובה הראשי של גבעת שאול ושל איזור התעשיה שבה.
מצדיו הוקמו ומוקמים בימים אלו מגדלי משרדים והייטק עם קומות מסחר משני צידי הרחוב, והמסלול הירוק של קו הרכבת הקלה המתוכנן על ציר כנפי נשרים , שיגיע מהר נוף ועד להר הצופים.
ישן מול חדש, קדמה מול היסטוריה, רכבת חשמלית קלה לצד מטוסים קלים.
זו ירושלים שלנו.
מתחם תחנת הקמח ברחוב פרבשטיין שבקרית משה נהרס לא מכבר, ובמקום נבנה פרויקט ענק של מגורים, משרדים ומסחר, מתחם מאפיית אנג׳ל נמכר כאמור לא מזמן, וגם במקומו תוקם שכונת מגורים חדשה וצפופה.
ולי לעולם ישאר הזכרון של ילד בשעת בוקר מוקדמת, אחרי תפילת התרת נדרים של ערב כיפור בבית הכנסת בקרית משה עם סבא שלמה , שבדרך חזרה הביתה ברגל לשכונת בית הכרם, הריח של החלות והלחמים שיצאו מתנורי המאפיה , שאפף את השכונה היה מושך אותי אליו כמו צלילי החלילן מהמלין, ויחד עם עוד הרבה מוכי ריח נוספים עמדנו בתור לאשנב הקטן לקנות חלות טריות שזה עתה יצאו מהתנור.
בשנה הראשונה קניתי חלה אחת חמה, שסיימתי בזמן ההליכה מבלי לשים לב, והגעתי עם שקית מלאה פירורים.
מהשנה שאחרי, קניתי כבר 2 חלות, שיהיה גם למשפחה בבית..
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים
מוקדש לסבא שלמה כהן ז״ל
הצלם לא ידוע לי
