קפה אלנבי ברחוב המלך ג׳ורג׳ 6, שנות החמישים, עוד משישי של ירושלים של פעם. קפה אלנבי היה מוסד ירושלמי ידוע שפעל במשך 45 שנה. הקפה נפתח בשנת 1935 ובהמשך עבר לרחוב המלך ג׳ורג׳. את הקפה ייסדו שלמה ושפרה רוזנר. רוזנר שהיה גאון עסקי שהביא לארץ

בניין הכנסת במגדל רם בשלבי בניה, 1965, עוד משישי של פעם. ביוני 1955 הכריז קבל עם ועדה יושב ראש הכנסת דאז על פיתוח שטח לקריית הממשלה בגבעת רם, ומאוחר יותר נקבע עם אגודת הארכיטקטים בישראל על תחרות פומבית בין אדריכלי המדינה לתכנון משכן הקבע של

בית הסופר חיים הזז, רחוב חובבי ציון בשכונת טלביה, עוד משישי של ירושלים של פעם. הבניין נבנה בסגנון הבנייה הערבית היוקרתית של אותם ימים עם כניסה ראשית בצורת קשת מזרחית עם תקרה גבוהה ודלת עץ מפוארת המובילה ללובי מפואר עם רצפות מצוירות, פתחי חלונות עם

מתחם משרד החוץ בכניסה לעיר שנת 1963. עוד משישי של ירושלים של פעם. הכביש הצר מימין הוא רחוב אגריפס של היום, ובמרכז התמונה רחוב יפו. מתחם שערי צדק הישן במרכז התמונה , ומחנה שנלר מעליו ומשמאל. מי שיגיע היום לאיזור, יתקשה להאמין שכך נראה האיזור לפני

שכונת מלחה- שנות ה-30. עוד משישי של פעם. כמעט כל אחד מכיר את שכונת מלחה, הקניון, אצטדיון טדי או הארנה, אבל בירושלים כמו בירושלים, כל מבנה מספר סיפור, וכל אבן מתגלגלת מהעבר הרחוק ועד לימינו אנו. על שכונת מלחה המקורית ישנן עדויות כבר מהמאה ה-6

צומת האיקסים, מפגש הרחובות יפו, המלך ג׳ורג׳ ורחוב שטראוס, בצילום משנת 1924. עוד מירושלים של פעם. רח’ יפו הוקם על שרידי הדרך שהובילה מהעיר יפו אל הכניסה לעיר ועד לשער יפו. בתחילה הדרך יועדה לכרכרות סוסים וחמורים, ולקראת אמצע שנות העשרים של המאה הקודמת הורחבה

המפלצת בקריית יובל או ״הגולם״ שהוא שמו הרשמי, בבנייה ,1972 עוד משישי של ירושלים של פעם. בשנת 1971 הוזמנה האמנית האוונגרדית הצרפתייה- אמריקאית ניקי דב סאן פאל על ידי מרטין וייל, שהיה מנכ״ל מוזיאון ישראל ליצור פסל בחוצות ירושלים. הפסל היה חלק משורת פסלים שהוצבו

הבית הראשון שנבנה בשכונת רחביה, בית אליעזר ותלמה ילין, 1924, עוד משישי של ירושלים של פעם. בית אליעזר ותלמה ילין הוא הבניין הראשון שנבנה בשכונת רחביה. הדרך הסלולה בתמונה משמאל למבנה היא רחוב רמב”ן והשביל מול הבית הוא רחוב אלחריזי של היום. הבית תוכנן ונבנה

תחנת הרכבת הראשונה בירושלים, 1892, עוד משישי של ירושלים של פעם. בפינה שקטה של המושבה הגרמנית בירושלים, בקצה רחוב עמק רפאים של היום, שוכנת תחנת הרכבת הישנה, שריד מהימים בהם רכבות עיטרו את הנוף הירושלמי. התחנה, שהחלה לפעול ב-1892 על ידי הטורקים, הייתה חלק מקו

בית הכנסת ישורון, מבט מרחוב המלך ג’ורג’ 1951, עוד משישי של ירושלים של פעם. בית הכנסת ישורון שוכן בפינת רחוב שמואל הנגיד ורחוב המלך ג’ורג’ ונבנה בסגנון הבין לאומי שכלל חזית מעוגלת לרחוב וחלונות צרים לשמירת פרטיות המתפללים והכנסת אור טבעי. את הכספים לקהילת בית

עוד משישי של ירושלים של פעם, לרגל יום העצמאות . והפעם- פלוגת הטנקים הסודית בירושלים, 1967. לאחר מלחמת העצמאות נחתמו הסכמי שביתת נשק בין ירדן לישראל. במסגרת ההסכם שנחתם בשנת 1949 נאסר על ישראל להחזיק טנקים וכלים נשק כבדים בירושלים. בצה”ל ,שרק נולד בשנה שלפני

עוד מירושלים של פעם, והפעם- שכונת הבוכרים, סדר פסח ראשון בירושלים של משפחה שעלתה מפרס, 1952. סדר ראשון בארץ הקודש אחרי העלייה לארץ, ומימוש בפועל של הפסוק “בשנה הבאה בירושלים הבנויה”. אחרי הקמת המדינה וגל העלייה הגדול של יהודים מכל קצוות תבל לעיר הקודש הייתה

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- גן השושנים בשכונת טלביה, 1972. גן השושנים נמצא בשכונת טלביה בירושלים בין הרחובות פינסקר ודובנוב. הגן משתרע של שטח של 5.5 דונם, ולראשונה תפקד כגן ציבורי בירושלים כבר לפני 118 שנה, בספטמבר 1906 כשהטורקים עוד שלטו בארץ ואירחו

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- גן המנורה (בור שיבר) 1964. גן המנורה ממוקם בפינת הרחובות המלך ג’ורג’, בארי, שמואל הנגיד ורחוב בן יהודה. בסוף שנות ה- 20 של המאה הקודמת רכש ג’ורג’ שיבר, אדריכל וקבלן ערבי- נוצרי את הקרקע שהייתה בבעלות יהודית יחד

עוד משישי של ירושלים של פעם, חצר סרגיי שבתמונה (אז והיום) הוא מבנה וחלק ממתחם מגרש הרוסים במרכז העיר ירושלים. הבניין נחנך בשנת 1890 ונקרא על שם הנסיך סרגיי . בחנוכת הבניין השתתף גם קיסר רוסיה אלכסנדר השלישי שביקר בארץ באותו הזמן לרגל חנוכת כנסיית

עוד משישי של ירושלים של פעם, עדלאידע זוטא 1959. פורים ירושלמי היה תמיד תעלומה- האם יירד שלג? גשם ? או שנזכה ליום חמים. ההכנות החלו מספר שבועות לפני, שהתחפושות המובילות הן קובויי (קאובוי בירושלמית ), אינדיאני, חייל או שוטר. הבנות התלבטו בין נסיכה, מלכת אסתר

עוד משישי של פעם בירושלים, גן הפעמון, 1980. בשנת 1965 החליטה עיריית ירושלים לתכנן את האזור המזרחי של העיר, שהיה שומם ומבודד בשל סמיכותו לקו שביתת הנשק עם הירדנים. התכנון נערך באמצעות תחרות אדריכלים והצעות לתכנון המתחמים, אבל כמו שקורה לא פעם במחוזותינו לא עלה

עוד משישי של פעם, התור לאוטובוס אחרי הקניות בשוק מחנה יהודה, תחילת שנות ה- 70. בעקבות התגובות הרבות שהיו על המכולת השכונתית שחיממו את הלב והעלו זיכרונות ונוסטלגיה אצל המון ירושלמים, נתקדם שלב באבולוציה הצרכנית של ירושלים של פעם. בתמונה, קונים מחכים לאוטובוס שייקח אותם

עוד משישי של פעם, והפעם- המכולת השכונתית בירושלים של פעם. המכולת השכונתית הייתה פעם מדורת השבט של השכונה. במרכזים השכונתיים שכמעט ולא היו באותה התקופה, הייתה בדרך כלל חנות מכולת אחת שבה קנתה כל השכונה, שמכרה גם חצי לחם שחיכה מבויש בארון הלחם שהיה בנוי

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- מלון עדן שברחוב הלל, 1950. מלון עדן הוקם על ידי רוזה ואברהם ליפשיץ עפ”י תוכניתו של האדריכל יוחנן רטנר ונפתח לקהל הרחב ב- 10 לאפריל 1938 בזמן המנדט הבריטי, ברחוב הלל של ימינו ופינת רחוב ההסתדרות. במאמר שהתפרסם

עוד שישי של ירושלים של פעם, והפעם- שכונת נחלת שבעה 1963 , מבט מדרום , גן העצמאות של היום, סוף רח הלל . במרכז- לימים כיכר החתולות, סוף רחוב נחלת שבעה,לפניו ייבנה לנצח מוזיאון הסובלנות, מאחוריו בית המהנדס, מימין בית הקברות המוסלמי, ומשמאל בית יואל

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- רחוב אוסישקין מבט מההצטלבות עם שדרות בן מימון, 1934. באמצע התמונה משמאל הצטלבות רח אוסישקין עם רחוב רמב״ן. משמאל בשדרות בן מימון 46 ופינת אוסישקין נמצא בית ג׳ייקובס,שהיה פקיד בכיר של המנדט הבריטי וסגן מושל ירושלים , ושנחנך

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- שכונת ממילא, שנת 1961. שכונת ממילא שוכנת בעמק המקשר בין שער יפו של העיר העתיקה לבין העיר החדשה. השכונה הוקמה בסוף המאה ה 19 והייתה שכונה מעורבת של סוחרים יהודים וערבים שביקשו לצאת מהצפיפות והשטחים המוגבלים של העיר

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- מחלבת תנובה ברחוב ירמיהו, רוממה. מחלבת תנובה הוקמה כבר בשנת 1926. המחלבה הראשונה בעיר הייתה שייכת למשביר ושכנה ברחוב בן יהודה בעיר. זקני ירושלים עדיין זוכרים את געיית הפרות וריח הניחוח שפרץ מהמחלבה שהתנאים הסניטריים שבה לא היו

,עוד משישי של ירושלים של פעם .והפעם-  92 שנה לקולנוע אדיסון קולנוע אדיסון נפתח כבר בשנת 1932, והיה בית הקולנוע השלישי שנפתח בירושלים. קדמו לו קולנוע ציון וקולנוע עדן. הבניין שכן ברחוב ישעיהו פינת רח בליליוס, מצפון למרכז העיר וצומת האיקסים, לב שכונת גאולה בואכה

עוד משישי של פעם, והפעם- תנור נפט בחורף ירושלמי קשוח. בימי המנדט הבריטי, טרם הקמת בתי הזיקוק בחיפה זרם הנפט לארץ ישראל בצינור שאורכו כ- 1,000 ק”מ מכרכוכ שבעירק ועד לנמל חיפה. הנחת הצינור הושלמה ב – 1934. את הזכיון להקמת בתי הזיקוק בחיפה נתן

עוד משישי של פעם, והפעם- בית המעלות, 1942. במרכז התמונה רחוב המלך ג’ורג’ שמשני צדדיו שדרת עצים מוריקה, משמאל לרחוב בשדה הנטוש מגרש החניה הפתוח של ימינו, ששייך לממשלת רוסיה, מימין לכביש, מה שבעתיד ייקרא גן העצמאות , ומשמאל בית המעלות. בית המעלות נבנה בשנת

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בריכת ממילא, צילום משנת 1856. בריכת ממילא ממוקמת בגן העצמאות של היום, ביו רחוב בן סירא לרחוב אגרון, מול מלון הוולדורף אסטוריה, מלון פאלאס לשעבר. בניית הבריכה התחילה עוד בתקופה הביזנטית, ובגלל מיקומה הטופוגרפי הנמוך יחסית אגרה הבריכה

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- שחרור השבויים היהודים מירדן במלחמת העצמאות . בתמונה- שחרור זקני תושבי הרובע היהודי ממחנה השבויים אום אל ג’מאל בירדן, 1949. במלחמת העצמאות נלקחו כ- 700 יהודים לשבי בירדן. השבויים הובאו ממספר קרבות בירושלים וסביבתה- כ- 320 שבויים מקרבות

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- מעיין שטוב 1941. מעיין שטוב היא חנות ותיקה בירושלים שנוסדה בשנת 1940. החנות ממוקמת על פינת הרחובות יפו והמלך ג’ורג’, שמאוחר יותר תיקרא גם צומת האיקסים. מקורה של משפחת שטוב היה במינץ שבגרמניה, ולאחר מכן עברה המשפחה לפרנקפורט

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בית ילין במוצא תחתית, 1895. בית ילין הינו הבית הראשון שנבנה על ידי יהודים בעמק שלימים יקרא עמק מוצא. הבית נמצא על אם הדרך הישנה בין יפו ותל אביב וירושלים, והוא ממוקם על קרקע חקלאית שנקנתה בשנת 1860

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בניין בנק אנגלו- פלשתינה רחוב יפו ,1940. בנק אנגלו פלשתינה נקרא עד שנת 1931 בנק אפ”ק והיה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל, מתקופת השלטון העות’מאני, במהלך כל שלטון המנדט הבריטי ואף אחרי הקמת מדינת היהודים

עוד משישי של פעם, והפעם- האוטובוס הראשון בשכונת תלפיות, 1925. בשנת 1911 פנה יצחק לוי, מנהל בנק אפ”ק , שהיה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב היהודי בתקופת השלטון העות’מאני אל ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית העולמית בבקשה לבנות שכונת מגורים לעובדיו בירושלים.

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בית הסוהר המרכזי של ירושלים. בית הסוהר של ירושלים פעל בתקופת המנדט הבריטי בארץ. המבנה הוקם באמצע 1860 כחלק ממתחם מגרש הרוסים שנבנה לשמש את הצליינים הרוסים שהגיעו לארץ הקודש בתקופת הצאר ניקולאי ה-6, ונקרא על שם אימו

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- שדה התעופה של ירושלים. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים הוחלט על ידם להקים שדה תעופה באיזור ירושלים. מספר אפשרויות נבדקו, ביניהם שדה תעופה במחנה אלנבי שבתלפיות. תושבי תלפיות התנגדו נחרצות לתוכנית, וכך נמנעה מאיתנו האפשרות לאכול חומוס

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- הבית ברחוב בן מימון 1, גלגולו של בניין. בתמונה- הבית ברחוב בן מימון 1 פינת רחוב עזה בתמונה משנת 1930. הבניין נבנה בסגנון האדריכלות המודרנית ונבנה ע”י אדריכל שזהותו נשכחה עם השנים בצורת אונייה בת 2 קומות וחצר,

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם – מאורעות תרפ”ט, 1929. מאורעות תרפט התרחשו בין ה- 23-29 באוגוסט 1929, בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ. בשלטון הבריטי עמד באותם הימים הארי לוק הפרו – ערבי שהחליף את הנציב הבריטי העליון לארץ ישראל ששהה באותה התקופה בלונדון.

עוד משישי של פעם, והפעם- גן התות, שכונת אוהל משה, נחלאות , סוף שנות השישים. גן התות נבנה בסוף המאה ה-19 כמרכזה של שכונת אוהל משה – אחת השכונות היהודיות הראשונות שנבנו בשכונת נחלאות. הגן כונה בשמו בשל עצי התות הגדולים שנמצאים בו מזה שנים

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, שדרות הרצל פינת שדרות שז״ר , 1963. משמאל למעלה בנייני האומה , והכביש משמאלו הוא שדרות שז״ר והכניסה לעיר מכיוון תל אביב מתחת לגשר המיתרים של היום, ולבעלי הזכרון משמאל לבנייני האומה עמוד הזכרון והאנדרטה . הכביש בתחתית

עוד משישי על ירושלים של פעם, והפעם – התחנה המרכזית ברוממה , אמצע שנות ה 80. התחנה המרכזית ברוממה שמשה במשך שנים הטרמינל היחידי ליציאה בתחבורה ציבורית מחוץ לעיר. מתחם צפוף ומלוכלך, ריצוף שבור ומתנדנד ושתי חנויות פלאפל מפויחות בכניסה מודיעין מרכזי לנוסעים שהיה מאוכלס

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- המושבה הגרמנית. בתמונה – חקלאים בשדות עמק רפאים ומאחוריהם בתי המושבה הגרמנית. המושבה הגרמנית נבנתה על ידי הטמפלרים בשנת 1873. הטמפלרים שהיו מתיישבים נוצרים אדוקים שהגיעו מגרמניה לארץ ישראל במטרה להקים חברה נוצרית אמיתית בארץ האלוהים שמרכזה ירושלים.

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בית טליתא קומי, 1890, רחוב קינג ג’ורג’ ורחבת המשביר של היום. בית טליתא קומי הוקם כבית יתומות לנערות נוצריות שהוקם בסוף העולם של אז, הרחק הרחק מחומות העיר העתיקה, בכדי לאפשר לנערות היתומות לקבל חינוך לחיי נזירות, הרחק

שישי של ירושלים של פעם, תשעה באב, תשפ״ג. בתמונה, רחבת הכותל המערבי, ט׳ באב 1937. תשעה באב הוא יום תענית על חורבן ירושלים והמקדש בגלל שנאת חינם. תשעה באב מסיים את שלושת השבועות שתחילתם בי״ז תמוז, התאריך שבו הובקעה חומת ירושלים בחורבן בית שני, וביום

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- שוק מחנה יהודה, לרגל חגיגות 100 שנה לשוק שהתקיימו השבוע בירושלים. שוק מחנה יהודה החל את דרכו בסוף המאה ה- 19, הרבה לפני שהוא ידע שהוא עומד להיות אייקון ירושלמי לדורות , כשפלאחים ערבים מליפתא, שייח’ באדר ודיר

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, צומת האיקסים בזמן המנדט הבריטי. צומת האיקסים הוא צומת הרחובות יפו המלך גורג׳ ורחוב שטראוס. השוטר הבריטי, שנראה אדמדם מהחום הים תיכוני גם בשחור לבן, מכוון את התנועה הרחק מהקרירות הבריטית המפורסמת, בנשמה ובמזג האוויר. הבובי המקומי עמד

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- כיכר צהל, 1940. כיכר צהל ממוקמת בצומת הרחובות יפו ושלמה המלך בסמוך לשער יפו והשער החדש. הכיכר התפתחה כחלק מתהליך היציאה מחומות העיר העתיקה באמצע המאה ה- 19 בתקופת שלטון העות’מנים בארץ, והייתה מקום מפגש של הצירים שהובילו

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם יום כיפור בירושלים. לאווירה המיוחדת של יום כיפור קדם בילד אפ שהתחיל עוד לפני ראש השנה עם תחילת הסליחות. באשמורת הלילה צעדו קבוצות של אנשים אל בתי הכנסת לאמירת הסליחות. בשכונות הותיקות היה גבאי בית הכנסת עובר בין

עוד משישי של ירושלים של פעם- והפעם- גלידת קרוול, ליד המשביר הישן. הקיץ בירושלים היה חם עד נסבל בשנות ה 70-80. לאף אחד לא היה מזגן בבית. הירושלמים לא שמעו עדיין על ההמצאה וגם מתוך גאוות לוחמים ירושלמית- “עוד מעט יירד הערב ויבוא האוויר של

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, בתי סיידוף בתמונה משנת 1971. מבנה בתי סיידוף הוקם על ידי יצחק סיידוף בראשית המאה הקודמת בשנת 1911 , ברחוב יפו של היום, בסמוך וממערב לשוק מחנה יהודה. סיידוף היה יהודי אמיד מבוכרה, שהקים מבנה למגורים ומסחר, שנבנה

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, בניית שיכוני הרכבת בקריית משה, תחילת רחוב כנפי נשרים של היום. קריית משה הוקמה בשנת 1925 בעזרתה של ״קרן מזכרת משה מונטיפיורי״, ומכאן שמה. לפני הקמת השכונה קידמה הקרן גם את הקמתן של שכונות מזכרת משה, ימין משה

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם-״ספרים רבותי ספרים״, ילדי שכונת עין כרם מחכים בתור לספריה עירונית ניידת, 1963. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הקטנה, שזה עתה הוקמה , השכונות נבנו בחופזה, מכילות לתוכן גלי עליה של המוני יהודים מרחבי העולם. מרבית השכונות נבנו כמעברות

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, בניית מלון הילטון בכניסה לעיר, 1974. מלון הילטון ירושלים היה מבנה פורץ דרך בעיר, מגדל בן 21 קומות, שהתנשא לגובה 91 מ״ר. המלון הוקם בכניסה לעיר, בסמוך לבנייני האומה, במיקום טופוגרפי גבוה, ונראה למרחקים כנקודת ציון ירושלמית, מהשפלה

שישי של ירושלים של פעם מהדורה שנייה לכבוד ביתר ירושלים שזכתה בגביע המדינה אחרי 14 שנות בצורת , והפעם- מגרש ימקא, משחק הכדורגל הראשון, גמר גביע משטרת המנדט הבריטי 1933. בנייתו של בנין ימקא שנראה מאחור החלה בשנת 1926 ונחנך באפריל 1933 ע״י הגנרל אלנבי

עוד משישי של ירושלים של פעם , והפעם – דגל צלב קרס על מלון פאסט, ( פנינת ירושלים של ימינו), 1933. מוקדש לרגל יום השואה הבינ״ל שצוין בשבוע שעבר. מלון פאסט הוקם בשנת 1891 על אדמות הפטריארכיה הארמנית וביוזמתה, בכדי לייצור מקור הכנסה נוסף לכנסיה.

וד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- בניין הטלויזיה הישראלית ורשות השידור, רוממה. בניין הטלויזיה וערוץ השידור ברוממה נבנה במקור כמרכז מלטשות היהלומים של ירושלים, על מנת לספק עבודה לתושבי העיר. הבניין נבנה ביוזמת פנחס ספיר , שר האוצר המיתולוגי. הבניין תוכנן על ידי האדריכל

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- מרכז כלל בשלבי הבנייה, 1970. מרכז כלל ממוקם בראש הגבעה על צומת הרחובות אגריפס וכי”ח, בסמוך לשוק מחנה יהודה ונבנה כמתחם משרדים ומסחר חדשני בלב ירושלים, מעין קניון מקורה ומודרני, בימים שבארץ קניון היה עדיין רק עמק צר

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם בית המוסדות הלאומיים בירושלים- שכונת רחביה רחוב המלך ג׳ורג׳ פינת רחוב הקרן הקיימת בתמונה מאמצע שנות ה- 30. ‏בית המוסדות הלאומיים נבנה על ידי ריכרד קאופמן מתכנן שכונת רחביה שתכנן בתחילה את האזור לבית הספר הראשי של שכונה

עוד משישי של ירושלים של פעם, מיוחד ליום ירושלים שחל השבוע. בתמונה – אזור החיץ ברחוב המלך דוד אמצע שנות החמישים. ברקע מגדל ימק”א, לפניו הבניין על פינת רחוב הס. משמאל ולא בתמונה- מלון מצודת דוד של היום. ירושלים של ימינו, עיר תוססת ומתפתחת ,

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- הכנסייה הסקוטית, שנת 1940.הכנסייה הסקוטית במרכז התמונה, שהיא המבנה הלבן עם המגדל והכיפה הוקמה בשנת 1930 כמבנה להנצחת החיילים הסקוטיים ששירתו בצבא הבריטי ונפלו במהלך מלחמת העולם הראשונה על כיבוש ארץ ישראל.בנוסף להנצחת החיילים הסקוטיים, בכנסיה נמצא גם אתר

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- ארמון הנציב הבריטי, בסמוך לשכונת ארמון הנציב וטיילת שרובר.בתמונה- הארמון לקראת סוף שלבי הבנייה, תחילת 1930.ארמון הנציב הוא מבנה שיועד לשמש כמקום המגורים וכלשכתו של הנציב העליון הבריטי.הארמון ממוקם על פסגת הר אצל, שידוע גם כהר העצה הרעה, או

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם, כלניות בריטיות מול קפה חרמון המיתולוגי ברחוב קרן קיימת 10 ברחביה.לאחר הכיבוש הבריטי ותום תקופת השלטון הטורקי בארץ, התעוררה ירושלים כנסיכה אצילה ממאות שנים של תרדמה ארוכה.ההשפעה של השלטון הבריטי הורגשה בעיר, ושכונת רחביה, שהוקמה בראשית 1920 כשכונת גנים

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- פאתי שכונת קריית יובל והכביש היורד לשכונת עין כרם, שנת 1965.קריית יובל הוקמה בתחילת שנות ה -50 בדרום מערב העיר.השכונה הוקמה על חורבות בית מזמיל, שיש הטועים לחשוב שזה הכפר הערבי בית מזמיל, אבל האמת היא שאף פעם לא

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם, מלחמת השחרור בירושלים.ערב מלחמת העצמאות גרו בירושלים כ- 100,000 תושבים יהודים לעומת כ- 65,000 תושבים ערביים.היהודים בעיר גרו בעיקר בצפון מערב העיר וברובע היהודי בתוך החומות, שהייתה מובלעת יהודית בתוך רוב ערבי צפוף בתוך חומות העיר העתיקה.מבחינה כלכלית הייתה

עוד משישי של ירושלים של פעם-לכבוד יום השואה והגיבורים האלמונים שלחמו לשחרור הדרך לירושלים ונשכחו מדפי ההיסטוריה. בתמונה, לוחמי גח״ל, 1948. לוחמי גח״ל- גיוס חוץ לארץ, היו יהודים ניצולי שואה, אודים מוצלים מאש, ששרדו את מלחמת העולם השניה. הניצולים , יוצאי מזרח אירופה וצפון אפריקה

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- שכונת בקעה, דרך בית לחם פינת רחוב יפתח, 1948.שכונת בקעה בדרום ירושלים הוקמה בסוף המאה ה-19 בסמוך לתחנת הרכבת של ירושלים שנמצאת ברחוב דוד רמז, מול תיאטרון החאן של היום.המבנים הראשונים שנבנו סוף המאה ה 19 היו מבנים פשוטים

שישי של ירושלים של פעם,מתחם בית החולים הדסה עין כרם בבניה,1958.לירושלים של תחילת המדינה היה צורך בבית חולים בנוסף להדסה שבהר הצופים .המיקום הנבחר היה בקרבת היישוב עין כרם שבהרי ירושלים והשתרע על שטח של 1,200 .המחשבה הכוללת היתה להקים עיר רפואית מסביב לבית החולים

עוד משישי של פעם,והפעם- משרדי הממשלה בירושלים, ראשית שנות ה 50.ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, במסמך הידוע בשם מגילת העצמאות , הוקראה על ידי דוד בן גוריון במוזיאון תל אביב הישן שבשדרות רוטשילד.זמן קצר לאחר הקמת המדינה, וכתגובת נגד לדרישת האו״ם לבינאום ירושלים, החליטה בסוף

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- לזכרו של עזורה, האיש , המסעדה והמוסד, שהלך לעולמו.בכל יום שישי אני מעלה, מקומות , זכרונות , בניינים ואייקונים של ירושלים של פעם, לאורך המאות האחרונות.אבל ירושלים זה לא רק אבנים, אלא גם ובעיקר אנשים, שעושים את העיר הזו

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- המצור על ירושלים , 1948, תושבי העיר מחכים למשאיות המים מהשפלה, ברח המלך ג׳ורג׳.מים זורמים בבית,הדבר הטריוויאלי ביותר היום, היה פינוק וחלום בירושלים שלפני מלחמת העצמאות.ירושלים הייתה מוקפת מכל עבריה ביישובים ערביים שחלשו על דרכי הגישה לעיר, והתנועה לעיר

קפה עטרה היה מוסד ירושלמי ותיק שנוסד בשנת 1938.בעלי בית הקפה, היינץ גריינשפן, עלה מגרמניה בשנת 1938, ולאחר שקיבל את הזיכיון מקפה עטרה בתל אביב, פתח את בית הקפה בירושלים. פולי הקפה נרכשו ממפעל קליית הקפה של הרברט לוי, שייסד את המפעל עוד בשנת 1924,

עוד משישי של ירושלים של פעם,והפעם- בניית בניין ימק״א,סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת. בנין ימק״א בירושלים הוא אחד הבניינים היפים ביותר בעיר, הממוקם ברחוב המלך דוד 26 בעיר. ימק״א- YMCA, ראשי התיבות באנגלית של איגוד הצעירים הנוצרים, נוסד בלונדון על ידי קבוצת כמרים נוצריים

עוד משישי של ירושלים של פעם , והפעם, מלון הר ציון, בתמונה מראשית המאה העשרים. המלון ממוקם מעל אגן העיר העתיקה , ומעל מבנה הסינימטק של היום, וצופה לחומות העיר העתיקה, בריכת הסולטן וגיא בן הינום,בסמוך למשכנות שאננים ומול מרכז בגין החדש של ימינו. החזית

והפעם- קולנוע אדיסון, בתמונה משנת 1950.קולנוע אדיסון נפתח כבר בשנת 1932, והיה בית הקולנוע השלישי שנפתח בירושלים.קדמו לו קולנוע ציון וקולנוע עדן.הבניין שכן ברחוב ישעיהו פינת רח בליליוס, מצפון למרכז העיר וצומת האיקסים, בלב שכונת גאולה בואכה שכונת מאה שערים.האולם המפואר נבנה באדריכלות מודרנית על

והפעם- בניין הכנסת הישנה הידוע גם כבית פרומין, הנמצא ברח המלך ג׳ורג פינת רח הלל.עד לשנת 1949 התקיימו ישיבות הכנסת של המדינה שזה עתה נולדה בתל אביב.בסוף 49 עלתה הכנסת לירושלים, בירת ישראל והישיבות הראשונות התקיימו בבניין הסוכנות היהודית, בהמשך לרחוב המלך ג׳ורג׳ ורחוב קרן

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם-  היכל הספר בהקמה,מוזיאון ישראל, 1964.  המבנה תוכנן על ידי האדריכל פיליפ בארטוס אשר נבחר על ידי מממן הפרויקט, דוד גוטסמן, בשנת 1955.  אותו גוטסמן רכש שלוש מהמגילות הגנוזות עבור המוזיאון והסכים לממן את המבנה להצגתן. האדריכל בארטוס נבחר

עוד משישי של ירושלים של פעם, –  והפעם – שכונת רמת דניה. בתמונה, עבודות התשתית וההכנה ״לשכונת הפאר״, 1964. תחילת העבודה על שכונת רמת דניה החלה בשנת 1964 על ידי חברת דניה חברה לפיתוח בע״מ, שלימים תקרא דניה סיבוס. השכונה נבנתה על הקרקעות החקלאיות של

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- תיאטרון פרגוד, בתמונה מאמצע שנות השבעים.  תיאטרון פרגוד הוקם בשנת 1969 על ידי אריה מארק , שהיה איש תיאטרון ובמה,כסדנא שכונתית במרתף בית ברחוב ציפורי, בשכונת נחלת אחים הגובלת בנחלאות.  בשנת 1972 עבר התיאטרון למבנה המוכר שלו, ברחוב

This time – Emek Refaim, on the corner of Rachel Amano Street, in 1950. Emek Refaim is the main street of the German Colony neighborhood, which starts from the Bell Garden and ends at the intersection of Oranim and Elazar Modai Street. Until the 19th

עוד משישי של ירושלים של פעם, בתמונה- הפילבוקס ועמק המצלבה, סוף שנות השלושים. הפילבוקס, שפירושו באנגלית קופסת גלולות, או כדורים, נבנה על ידי הצבא הבריטי בימי המרד הערבי בשנת 1936. הפילבוקס היא עמדה מבוצרת מבטון בצורת גליל בגובה של כחמישה מטר וקוטרו כארבעה מטר. מטרת

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם, בריכת הסולטן, תמונה מתחילת שנות ה-60. בריכת הסולטן היא בריכת אגירה שנבנתה בידי הסולטן העותמאני הראשון בשנת 1536. הבריכה שימשה כחמאם של עשירי ירושלים. אותו סולטן חביב גם בנה מחדש את חומות ירושלים בכדי להגן על תושביה של

הבית הראשון בשכונת רחביה, בית אליעזר ותלמה ילין, 1924. בית אליעזר ותלמה ילין הינו המבנה הראשון שנבנה בשכונת רחביה. הדרך הסלולה בתמונה משמאל למבנה היא רחוב רמבן והשביל שמול הבית הוא רחוב אלחריזי של ימינו. המבנה , ברחוב שנמצא ברחוב רמבן 14, תוכנן על ידי

עוד משישי של ירושלים של פעם –והפעם- המפלצת בקריית יובל או ״הגולם״ שהוא שמו הרשמי בבנייה, 1972. בשנת 1971 הוזמנה האמנית האוונגרדית הצרפתייה- אמריקאית ניקי דב סאן פאל על ידי מרטין וייל, שהיה מנכ״ל מוזיאון ישראל ליצור פסל בחוצות ירושלים. הפסל היה חלק משורת פסלים

בתמונה , רחוב בן יהודה בתקופה שעדיין הרחוב תפקד ככביש לתנועת רכבים.קצת רקע-במשך שלטונם של הבריטים בארץ הוכנו חמש תוכניות לפיתוח העיר שמחוץ לחומות.התכנית שקבעה את אסטרטגיית התכנון של העיר היא תכנית האב שהכין ויליאם מקליין בשנת 1918.לאחריה באו עוד 4 תכניות אחרות, שבסופן נבנה

בתמונה- אוהדים לפני משחק, כניסת וי אי פי.המגרש הוקם בסמוך למתחם ימקא, ובנייתו הסתיימה ב 1935.בשנות ה-30 התקיימו במגרש משחקי כדורגל בין קבוצות חיילים בריטיים ואוסטרלים.מאוחר יותר, לאחר קום המדינה,בימים הטובים של בית״ר ירושלים, שיחקה הקבוצה במגרש עד לשנת 1991.כל משחק היה חוויה אנתרופולוגית יחידות

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- תחנת הרכבת הראשונה בירושלים, שנת 1949. התחנה נחנכה ב 29 לספטמבר, 1892, תחת השלטון העותמאני ששלט בארץ, בנוכחות קהל רב ונכבדים מכל חלקי הארץ, טורקים , יהודים וערבים. בטקס השתתף גם אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית, שגם

שישי של ירושלים של פעם,והפעם- שדה התעופה ברחוב כנפי נשרים בגבעת שאול.מימין נמצא הסילו ( מאגר הקמח) של מאפיית אנג׳ל הירושלמית הוותיקה, שנמצא שם עד היום, ועד להריסתו המתוכננת לאחר שמתחם המאפיה נמכר לפני מספר חודשים ויפונה בתחילת 2024.בירושלים של תחילת המאה העשרים פעלו שלושה

שכונת הקטמונים נמצאת בדרום מערב ירושלים וכוללת שמונה תתי שכונות , גונן א-ו, ואת האות הבאה בשפה העברית החליטו לגנוז, ולהחליפה בשכונת פת. בשנת 1952 החלו להבנות מדרום לשכונת קטמון שיכונים לעולים החדשים שהגיעו לארץ ושוכנו במעברות אוהלים. מצוקת הדיור הופיעה כבר אז, ולעולים החדשים

עוד משישי של ירושלים של פעם,בתמונה- רחוב רמב”ן, תחילת שנות ה-60.ברקע רואים את תחנת הרוח שברחוב , כ 200 מר מכיכר פריז ומלון המלכים.רבים חושבים שבירושלים יש רק תחנת רוח אחת- בימין משה ומשכנות שאננים, אבל ישנה את האחות הקטנה והידועה פחות.תחנת הרוח ברחוב רמב”ן

חצר סרגיי שבתמונה (אז והיום) הוא מבנה וחלק ממתחם מגרש הרוסים במרכז העיר ירושלים.הבניין נחנך בשנת 1890 ונקרא על שם הנסיך סרגיי . בחנוכת הבניין השתתף גם קיסר רוסיה אלכסנדר השלישי שביקר בארץ באותו הזמן לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה ( זו מהשיר) שבהר הזיתים.חצר

משמאל- בניין ג׳נרלי עם האריה המפורסם על גגו, מימין רחוב שלומציון המלכה, בגרסה הדו כיוונית , ובאופק גבעת ארמון הנציב עם מפקדת האו״ם, טיילת שרובר של היום.בניין ג׳נרלי נבנה על ידי חברת הביטוח האיטלקית , נקרא על שמה ונחנך ב 1935 .את הבניין תכנן האדריכל האיטלקי

בית משיח בורוכוף הממוקם ברחוב יפו 64 נבנה על ידי סוחר גרמני בשם וילהלם דוייסברג, ונקנה על ידי משיח בורוכוף, העסקן היהודי-בוכרי שתרם גם להקמת בית היתומים הספרדי, יחד עם משפחת יששכרוף.בורוכוף עלה לארץ מבוכרה בשנת 1882, התיישב בירושלים , ועסק במסחר.מאוחר יותר נסע עם

שכונת ממילא שוכנת בעמקהמקשר בין שער יפו של העיר העתיקה לבין העיר החדשה.השכונה הוקמה בסוף המאה ה 19 והייתה שכונה מעורבת של סוחרים יהודים וערבים שביקשו לצאת מהצפיפות והשטחים המוגבלים של העיר העתיקה.ממילא כללה עירוב של בעלי מלאכה זעירים, עסקים קטנים וחנויות למסחר, כל זה

זהו שלט הכניסה לגן החיות התנכי , ששכן בשכונת רוממה בירושלים, בסמוך למפעל תנובה הישן, ורחוב שמגר. קצת היסטוריה- גן החיות התנכי הראשון בעיר הוקם בשנת 1940, כפינת חי קטנה ברחוב הרב קוק במרכז העיר. בעל החיים הראשון בגן היה לטאת כח אפור שהובא לגן

והפעם- מתחם משרד החוץ בכניסה לעיר שנת 1963.הכביש הצר מימין הוא רחוב אגריפס של היום, ובמרכז התמונה רחוב יפו.מתחם שערי צדק הישן במרכז התמונה , ומחנה שנלר משמאל.מי שיגיע היום לאזור, יתקשה להאמין שכך נראה האיזור לפני פחות משישים שנה-מתחם משרד החוץ הפך לשכונת משכנות

הכניסה לעיר תחילת שנות השישים.משמאל מוסד הרב קוק בקריית משה,ומימינו כביש הכניסה לעיר .זה היה פעם, בעיר הבירה שמנתה כ- 180,000 איש.כמה נאיבי. כמה שקט ופשוט.מאז צמחה אוכלוסיית העיר לכ-1,000,000 תושבים,צמיחה מבורכת במקביל לגדילתה וצמיחתה של הארץ.כיום ,במרכז התמונה הוקם גשר המיתרים, הגבעות הירוקות שבאופק

עוד משישי של ירושלים של פעם, והפעם- רחוב אוסישקין מבט מההצטלבות עם שדרות בן מימון, 1934. באמצע התמונה משמאל הצטלבות רח אוסישקין עם רחוב רמב״ן. משמאל בשדרות בן מימון 46 ופינת אוסישקין נמצא בית ג׳ייקובס- פקיד בכיר של המנדט הבריטי וסגן מושל ירושלים . ב

בנין כי״ח לבנים, שנת 1971, המבנה יועד להריסה ובמקומו נבנה ״בנין כלל״ ברחוב יפו פינת כי״ח, שהוא ללא ספק מתמודד ואחד הפייבוריטים לתואר – הבנין המכוער ביותר בעיר. עם פתיחתו המתוקשרת עורר הבניין עניין בעיר כקונספט חדש ועדכני , קולנוע כפיר שנחשב קולנוע מודרני לתקופה