עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם- בניית בניין ימק״א,סוף שנות ה-20 של המאה הקודמת.
בנין ימק״א בירושלים הוא אחד הבניינים היפים ביותר בעיר, הממוקם ברחוב המלך דוד 26 בעיר.
ימק״א- YMCA, ראשי התיבות באנגלית של איגוד הצעירים הנוצרים, נוסד בלונדון על ידי קבוצת כמרים נוצריים .
בינואר 1878 נוסד ימק״א ירושלים, שהתחייב לפעול עפ״י חוקת ימק״א הבינ״ל, ופעל לקירוב וטיפוח היחסים בין הנוצרים, המוסלמים והיהודים בעיר, דרך פעילויות תרבות וספורט משותפת.
בתחילה פעל הארגון בחנות קטנה ברחוב יפו , ועם תחילת מלחמת העולם הראשונה פסקה פעילות הארגון בעיר, עד לשנת 1917, אז חזר הארגון לפעול בעיר, על מנת לספק פעילות ספורט ותרבות לחיילים הבריטיים שכבשו את ירושלים מהצבא העותמאני.
בשנת 1920 ביקר בעיר מליונר אמריקאי, שהתחייב לתרום את הכסף הדרוש לבניית משכן קבע לארגון בעיר.
כנראה שהסחבת בהיתרי הבנייה בעיר התחילה כבר בראשית המאה הקודמת,ובאיחור אופנתי של 6 שנים, בשנת 1926, החלה בניית הבניין.
בתמונה הנדירה מסוף שנות ה- 20 , רואים את הקמת המבנה בשלביו המוקדמים.
ברקע התמונה נבנה במקביל מלון המלך דוד המפורסם, שאירח ומארח עד היום שועי עולם ודמויות מפתח בתקומה הציונית של ארץ ישראל.
בנין ימק״א תוכנן על ידי האדריכל ארתור הרמון, שתכנן גם את מגדל האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק.
באפריל 1933 נחנך הבניין, שנחשב ליפה בבנייני ימק״א בעולם, על ידי גנרל אלנבי, מפקד הצבא הבריטי וכובש ירושלים מהצבא הטורקי.
בין בעלי המלאכה שהקימו את הבניין היו גם אמנים יהודים מבית הספר לעיצוב בצלאל, שעליו כתבתי בהרחבה בעבר.
בניין ימק״א נבנה בשלושה חלקים, ומשולבים בו מוטיבים דתיים נוצריים יהודים ומוסלמים.
בבנין נבנה גם בית המלון שלושת הקשתות , אולם קונצרטים והופעות, בריכת שחיה, חדר כושר ואצטדיון אתלטיקה ומגרש כדור רגל , שלימים יהיה מגרש הבית של קבוצות הכדור רגל של ירושלים- ביתר והפועל.
מעל הבניין מתנוסס עד היום מגדל מפואר שבראשו כיפה הנתמכת בעמודים מסוגננים ו36 פעמוני ברזל, שמפיקים צלילים שונים והגדול בהם שוקל 1.5 טון, והקטן שבהם שוקל 8 ק״ג.
בחזית הבניין המפואר , מול מלון המלך דוד שנמצא מעברו השני של רחוב המלך דוד,
נבנתה רחבת כניסה מלאה הוד והדר, גינה מטופחת,
ושנים עשר ברושים , המסמלים את 12 שבטי ישראל, 12 השליחים עפ״י הנצרות, ו 12 האימאמים עפ״י האיסלאם.
הבניין עומד עד היום בגאון ומהווה נקודה מרכזית בקרבת אגן העיר העתיקה , והאבנים הצהובות זהובות שמעטרות אותו, ראו את תקומת העיר והארץ בעת החדשה-
גנרלים אנגלים על סוסים, כמרים נוצריים, בעלי מלאכה יהודיים, אנשי דת מוסלמים,
לוחמי מחתרת שפוצצו את המלון שממול, שחקני כדור רגל בדרבי ירושלמי, צופים שנתלים על הברושים, קונצרטים באולמות המפוארים,מגרשי טניס ששימשו לתחרויות בעיר, ודירות יוקרה על שטחי המגרש , שפעם שיחקה בו נבחרת הצבא הבריטי מול נבחרת משטרת המנדט .
זאת ירושלים שלנו, ולו יכלו האבנים לדבר, היינו שומעים את משק כנפי ההיסטוריה וקול הפעמונים מהמגדל, לצד פרסות סוסו של אלנבי, נקישות פטיש של אומני בצלאל, שהקימו יחד את אחד המבנים המפוארים והייחודיים בעיר, ואת צלילי להקת אנשי הכפר משנות השבעים, ששרים במקצב הדיסקו האופנתי של אז עם כובעי בוקרים , בגדי שוטרים ונוצות אידיאניות על YMCA.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים 
הצלם לא ידוע לי.
ברקע התמונה נבנה במקביל מלון המלך דוד המפורסם, שאירח ומארח עד היום שועי עולם ודמויות מפתח בתקומה הציונית של ארץ ישראל.
נבנתה רחבת כניסה מלאה הוד והדר, גינה מטופחת,
ושנים עשר ברושים , המסמלים את 12 שבטי ישראל, 12 השליחים עפ״י הנצרות, ו 12 האימאמים עפ״י האיסלאם.
גנרלים אנגלים על סוסים, כמרים נוצריים, בעלי מלאכה יהודיים, אנשי דת מוסלמים,
לוחמי מחתרת שפוצצו את המלון שממול, שחקני כדור רגל בדרבי ירושלמי, צופים שנתלים על הברושים, קונצרטים באולמות המפוארים,מגרשי טניס ששימשו לתחרויות בעיר, ודירות יוקרה על שטחי המגרש , שפעם שיחקה בו נבחרת הצבא הבריטי מול נבחרת משטרת המנדט .
