ט"ו בשבט ונטיעות בשכונת תלפיות, 1925.
עוד משישי של ירושלים של פעם.
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות בארץ ישראל ולו חשיבות למצוות התלויות בארץ ושניתן לקיימן רק בארץ ישראל.
ט"ו בשבט הוא המועד שמבדיל בין פירות השנה החדשה לפירות השנה שקדמה לה.
כשעם ישראל היה פזור בגולה ובארבע קצוות העולם צוין ט"ו בשבט ברמז בלבד, המהדרין היו אוכלים פירות יבשים שגדלו בארץ וזו הייתה הדרך היחידה לשמר אותם במסע הארוך לגלות.
עם תחילת חידוש המפעל הציוני וחזרת העם היהודי למולדתו, הפך החג לסמל לתחיית היישוב היהודי בארץ הקודש ואיתו התחדש מנהג נטיעת העצים שסימל את החזרה לאחיזה בקרקע של ארץ ישראל.
בתמונה משנת 1925 נראים תושבי שכונת תלפיות יוצאים לקיים את מנהג הנטיעות בארץ ישראל עם בתיה הראשונים שנבנו ברקע, ומאחוריהם בתיה של שכונת בקעה.
הנשים המצודדות שבתמונה, לבושות שמלות וכובעים רחבי שוליים ואוחזות בידיהן מטריות להגנה מפני השמש הארצישראלית הקופחת לצד גברים חנוטים בחליפות יוצאים לכבוש את אדמות הטרשים שמסביב.
תלפיות תוכננה כעיר גנים ובאותו הזמן לא נחשבה חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים, עם בתים פרטיים וגינות ירוקות.
בין תושבי השכונה המכובדים ניתן היה למצוא את הסופר זוכה פרס נובל ש"י עגנון, אבל פן, יוסף קלוזנר ועוד רבים וטובים.
הקשר בין האדם לאדמה הוא בסיסי מיומנו הראשון – מעפר נוצרנו ואל עפר נשוב.
כך גם הקשר בין האדם לעץ – כי האדם עץ השדה.
מעץ הדעת של האדם הראשון ועד לעץ ששואף למעלה, כדברי המשורר.
השנה מקבל ט"ו בשבט משמעויות רבות נוספות.
עם פרוץ סערת ה- 7 לאוקטובר הבנו כמה חשובים שורשיו של העץ, שאם הם עמוקים וחזקים דיים, הם יישרדו כל סערה.
אם העץ בעל שורשים עמוקים ששואפים להגיע עמוק יותר ללב האדמה, כך יגדל העץ ויתפתח לעוד ועוד ענפים, שנה אחרי שנה.
אם חלק מהענפים נגדע, יידע העץ לגדל ענפים חדשים וחזקים יותר מתוך מקום הגדיעה.
גם אם הענפים גדלים ומסתבכים אחד בשני במקום להתגונן מהסערות שבחוץ ומונעים צמיחה אחידה ומאוחדת, עדיין כל הענפים קשורים לאותו הגזע, שיונק מאותם השורשים, וכולם ענפים ופירות של אותו העץ.
גם אם יתקפו מזיקים את העץ בעודו נטוע עמוק באדמה ושורשיו העמוקים ניזונים ממים חיים, המזיקים יוכלו לפגוע פגיעה חלקית וזמנית בעץ, שיבריא את עצמו בכוחו עם הזמן.
אבל אם נשקה את השורשים במים מזוהמים ורעילים או ננתק את העץ מהאדמה ומהשורשים, כבר לא יהיה חשוב גודלו, ולא שנותיו, ולא הפרי המפואר שגידל במשך השנים.
העץ יתייבש לו ויגווע לאיטו ומה שלא הצליחו להרוס הסופות, הסערות ושאר המזיקים, יקרה מעצמו מניתוק העץ משורשיו.
שנזכה לשמר ולחזק את השורשים, שנזין את העץ במים טובים ומתוקים, שלא נסבך ונפתל את הענפים שיונקים כולם מאותם השורשים, כדי שנצמח מעלה ונגדל ענפים חדשים וחזקים יותר ופירות טובים יותר עד שהצמרת תתקרב לשמיים.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב,
שיחזרו החטופים כולם במהרה לבתיהם, יחד עם חיילי צה"ל, ושבזכות הענפים המובחרים ומלאי הפירות שנגדעו במכת גרזן כואבת, נזכה להצמיח ענפים חדשים וחזקים, נעמיק שורשים ונשקה אותם במים טובים ונשמור יחד שהענפים יצמחו רק זה לצד זה.
צילום – הארכיון הציוני.
