פרידה מבניין העמודים ברחוב יפו, עוד משישי של ירושלים של פעם .
בשנת 1932 הוקמה התחנה המרכזית של ירושלים ברחוב יפו מדרומית לצומת האיקסים על קרקע שהייתה בבעלות משפחת קוקיא יחד עם קואופרטיב "המהיר" שממנו יצאו אוטובוסים לתל אביב ולבאר שבע.
בניין העמודים שנבנה בין שטח התחנה המרכזית לרחוב יפו העמוס הוקם אחרי פיצוץ מלון המלך דוד ופגיעה בשלטון הבריטי ששלטו אז בארץ .
לאחר הפיצוץ הקימו הבריטים הזועמים מספר מתחמים מאובטחים בעיר בעת שבעלי הנכסים והחנויות במתחמים שגודרו גורשו מיידית ונכסיהם נאטמו והגישה אליהם נאסרה.
בצר להם פנו חלק מהסוחרים אל משפחת קוקיא והגיעו איתם להסכמה על חכירת הקרקע ל-49 שנה ובניית קומת חנויות בחזית התחנה המרכזית ומעליהן 4 קומות משרדים ובסופה של התקופה יפנו הסוחרים את המבנים וישיבו אותם בחזרה למשפחת קוקיא.
המבנים הוקמו ע"י הקבלן אברהם חסידוף ולאורך חזית החנויות הוקמו עמודים שהיו אמורים לשאת את ארבעת קומות המשרדים המתוכננות.
וכך נולד לו האייקון הירושלמי עם השם המקורי בית העמודים , עם בית המרקחת של לוירר, מוצרי החשמל של פרידלנדר ועוד חנויות נוספות.
גולת הכותרת במקום לילדי ירושלים של פעם הייתה חנות הנעליים פריימן את ביין שהייתה שיא חווית הקניה של הימים ההם , מעין דיסנילנד מקומי שכלל ספת עץ למדידת נעליים בצורת אוטובוס עם כיסא נהג, וקרוסלה מעץ שהייתה האטרקציה המרכזית ושיא השכלול והפאר של אותם הימים, ועליה הסתובבו הילדים בזמן שהמוכרות הייקיות המבוגרות היו פונות למחסן להביא את זוגות הנעליים למדידה.
דורות של ילדים קנו נעליים בחנות נעלי הילדים היחידה בעיר ויצאו בעיניים בורקות מהסיבוב בקרוסלה ועם זוג נעליים חדשות ובסוף חווית הקנייה קיבל כל ילד בנוסף לזוג נעליים חדש גם בלון על מקל, אושר אינסופי והתרגשות ללא גבול ,בזמן שלכולם לא היה כלום אבל הייתה שמחת חיים פשוטה ואותנטית בדור האבן שלפני האינסטגרם ,הרשתות ותרבות השופוני.
בשנת 1968 עברה התחנה המרכזית צפונה לרחוב יפו וגבול שכונת רוממה, וחנויות חדשות צצו בשדרה ויכולת לקנות תקליטי ויניל של בוני אם וחוליו שנוגנו ברמקולים רועשים , חנויות בגדים זולים והמתחם ירד לאט מקרנו.
קומות המשרדים מעולם לא נבנו במקום אבל העמודים הפכו לשם וסמל המתחם .
עם הקמת קו הרכבת הקלה על רחוב יפו ובנייתו שנמשכה לנצח שקעה לאיטה ההילה של המקום ורחוב יפו הפך לשדרת חנויות זולות .
אחרית דבר- בימים האלו ממש נהרס ומפונה מתחם בית העמודים וטרקטורים גדולים מפנים את שאריות המבנה, את קרוסלת העץ ושאריות הבלונים לטובת בניית תחנת הרכבת הכבדה החדשה שמגיעה מהתחנה המרכזית או תחנת נבון בשמה הרשמי, ועוד אייקון ירושלמי ותיק מפנה את מקומו לדור שלא ידע את יוסף ולטובת התפתחותה של העיר וגדילת האוכלוסייה.
זאת ירושלים שלנו- מחתרת שמטמינה מטעני חבלה בכדי חלב שפוגעות במלון המלך דוד המפורסם שגורמות לגירוש סוחרים שבונים שדרת חנויות וקומות משרדים שלעולם לא ייבנו, מוכר נעליים חביב ומאיר פנים שמקבל את הילדים הנלהבים במאור פנים ומבטא ייקי, קרוסלה מעץ ובלון אדום, תקליט של בוני אם וקסטות במזרחית, חנויות בגדים זולות, שקיעה של עשור של עורק החיים הראשי במרכז העיר בזמן בניית קו הרכבת הקלה ותחנה תחתית חדשה של הרכבת לתל אביב, בעיר שלא נחה לרגע, כבר 3,000 שנה.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
הצלם לא ידוע לי.
