עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם – שוק האבטיחים בירושלים, למרגלות מגדל דוד, שנת 1900.
בתמונה, שוק האבטיחים בתקופה העות'מאנית, בזמן שהטורקים שלטו בארץ קרוב ל 400 שנה לסירוגין , עד לכיבוש הארץ על ידי האנגלים בשנת 1917.
מאז נשארו רק החמורים.
שוק האבטיחים היה חלק משוק שהתפתח עם היציאה מחוץ לחומות העיר העתיקה לצד בסטות של סבון , דגן ושמנים מיצור מקומי, ויבוא מחו"ל של מוצרים שהגיעו באוניות מנמל יפו.
מאוחר יותר בתקופת שלטון הבריטים בארץ החלו בבניית שווקים מסודרים וברמה היגיינית סבירה יותר בשכונת ממילא הסמוכה.
אנחנו כילדים ירושלמים היינו הולכים הרבה שנים אחר כך בלילות הקיץ לבסטות האבטיחים שהתקדמו ועברו אל מול שער שכם והציעו אבטיחים אדומים ועסיסיים עם חרצנים.
בהתחלה היו הבסטות על עגלת סוס, ומאוחר יותר עם הקידמה והטכנולוגיה הגיעו הטנדרים הפתוחים של פז'ו, או בשמם במזרח ירושלים ביז'ו, ולמתקדמים יותר טנדר פולסווגן עם 2 מקומות וארגז פתוח מאחור שהסיע כבשים, עיזים, אבטיחים, הובלות, אלטעזאכן וגם כמויות אנשים שהיו יכולים למלא אוטובוס, ולפעמים הסיע
בפרי – סטייל את כל האפשרויות ביחד באותו ארגז.
בייגלה חם וזעתר בנייר עיתון, פלאפלים גדולים שטבעו בשמן ומקום קבורתם לא נודע, ובלילות החורף הירושלמי הקר סחלב חם.
בחנות הסחלב הוקרן בלופ סרט ערבי בטלוויזיה מעפנה עם אנטנת פרפר בקליטה מרצדת מירדן, ושירים בערבית מרמקול שידע ימים טובים יותר.
עשרות טרנזיטים לבנים ומצועצעים מונעים בדיזל שהעלו עשן של ארובת אוניית פחם בצפיפות נוסעים ממזרח העיר שלא הייתה מביישת אוטובוס בניו דלהי.
בשנות ה 70-80 זו הייתה אחת מנקודות המפגש והבילוי של בני הנוער בימי שישי בערב, ובשבתות ושאר ימי השבוע.
היינו מסתובבים שעות בשוק שבתוך העיר העתיקה עם רחובותיו וסמטאותיו, עם חנויות נעלי התעמלות של אדידס עם ארבעה פסים, נעלי כדור סל מב"א, שזו הגרסה המשודרגת של ליגת נב"א ושרוואלים ל"זרוקים" של פעם ששכחו לחפוף שיער, קפה טורקי בפינג'אן ובקלאוות טריות נוטפות מי סוכר.
הסתובבנו בחופשיות, בלי שוטרים, חיילים או פחד כלשהוא. כמו להסתובב בקניון של היום.
מי שהיה- מבין, ומי שלא , כנראה שלעולם לא יבין, אבל כך זה היה באמת.
מאז מים עכורים רבים עברו בנהר, ודם.
הרבה דם.
שום דבר כבר לא נשאר כמו שהיה.
זאת הייתה ירושלים של שנות ילדותינו.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים ❤️
קרדיט – אוסף מטסון
