בית טיכו 1930, איפה שהעיניים ראו, והלב צייר.
עוד משישי של ירושלים של פעם.
בירושלים, עיר שבה לכל אבן יש סיפור ולכל דלת יש דייר עם סיפור עוד יותר מעניין, יש בתים שפשוט לא יכולים לעבור מתחת לרדאר. אחד מהם הוא בית טיכו, מבנה ירושלמי מהמאה ה-19, שהצליח להכיל בין קירותיו רופא עיניים מפורסם, ציירת מהוללת, וכמה מהסודות הכי יפים של העיר.
הבית נבנה בשנת 1864. שוכן ברחוב הרב קוק, ממש בלב העיר, והיה אחד מהבתים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה, כשירושלים הייתה עדיין עיר עות’מאנית מנומנמת עם סמטאות צרות, שווקים הומים ומעט מאוד אופציות לחניה. (בדיוק כמו היום, רק בלי המכוניות)
הבית נבנה כבית פאר (לפחות לפי הסטנדרטים של אותה תקופה), עם חצר פנימית יפהפייה, קירות אבן עבים, תקרות מקומרות וחלונות שקלטו את האור מכל הכיוונים. בוסתן פרטי הקיף את הבית, מלא בעצי פרי וערוגות ירקות ופרחים.
הבית היה נבנה ע"י משפחת נשאשיבי, משפחה מוסלמית ירושלמית אמידה, עד שעבר לידיים יהודיות ונרכש על ידי ד”ר אברהם אלברט טיכו ואשתו אנה ב-1924.
ד”ר טיכו היה לא פחות מאגדה רפואית בירושלים. רופא עיניים מבריק שהגיע לעיר מצ’כיה בתחילת המאה ה-20 עם משימה פשוטה אך חשובה: לגרום לתושבי ירושלים לראות טוב יותר. באותם ימים, מחלות עיניים היו נפוצות מאוד, בעיקר בגלל האבק, השמש החזקה והתנאים התברואתיים המאתגרים של העיר שגרמו לדלקות עיניים בלתי פוסקות.
עם הזמן, הוא הפך להיות אחד הרופאים החשובים בירושלים, וניהל את בית החולים לעיניים “עזרת נשים”, מוסד רפואי חיוני באותם ימים.
אנה טיכו, שהייתה בת דודו ומאוחר יותר אשתו האהובה עלתה איתו לארץ, וידעה לראות את ירושלים דרך עיניה שלה ולהעביר את היופי שלה על דף.
היא הייתה ציירת מוכשרת שהתאהבה בנופים הירושלמיים, ויצירותיה הפכו עם השנים לחלק בלתי נפרד מהנוף האמנותי של ישראל. אם הייתם מסתובבים בירושלים באותה תקופה, כנראה הייתם נתקלים בה יושבת בפינה שקטה, מציירת את הרי יהודה, את הסמטאות של נחלאות או את עץ הזית הבודד שעמד על גבעה.
במאורעות תרפ"ט 1929 נדקר ד"ר טיכו בידי ערבים בדרך למרפאתו, ובעקבות כך החליט הד"ר ואשתו להפוך את הקומה הראשונה של הבית למרפאת העיניים החדשה.
במהלך חייהם, הפך הבית שלהם למוקד מפגשים של אנשי רוח, סופרים, אמנים, ורופאים, ממרק שאגאל למרטין בובר, וכוס תה של אחרי הצהריים עם הנציב הבריטי העליון.
מעין גרסה מוקדמת של “בית קפה אינטלקטואלי”, אבל עם הרבה פחות טלפונים והרבה יותר דיונים פילוסופיים ואומנותיים עמוקים.
כשד”ר טיכו נפטר בשנת 1960, אנה המשיכה לחיות ולעבוד בבית עד מותה ב-1980.
סמוך למותה הוכתרה אנה ככלת פרס ישראל לציור.
בצוואתה, היא הורישה את הבית, כולל כל יצירותיה, למוזיאון ישראל, מתוך רצון לשמר את המורשת שלה ושל בעלה וכאות הוקרה ואהבה לירושלים. מאז, הבית הפך למוזיאון פתוח לקהל, שמשלב תערוכות מתחלפות, ספרייה לאמנות, וחצר קסומה שמאפשרת לכל מבקר להרגיש קצת כמו חלק מההיסטוריה.
בית טיכו הוא יותר מעוד מבנה ישן בירושלים. הוא מספר את הסיפור של עיר שמתפתחת, של אנשים מרחבי העולם שהגיעו אליה ועשו בה שינוי, ושל היכולת לשלב בין רפואה, אמנות, וירושלים הקסומה.
זהו מקום שבו כל מבקר יכול להרגיש קצת מהעבר, הרבה מההווה, ולפנטז על העתיד כמו שבני הזוג טיכו חלמו עליו פעם.
כיום המבנה משמש בחלקו כמוזיאון עם תערוכות ציורים של אנה טיכו ואמנים נוספים שמציירים את ירושלים, לצד חדרים שמלאים בהיסטוריה של בני הזוג טיכו וכולל רהיטים וחפצים נוספים, גינה ירושלמית מקסימה ובשנים האחרונות גם מסעדה איכותית.
זאת ירושלים שלנו, העיר שבה כל אבן מספרת סיפור.
בוסתן ירוק ופורח לצד מטופלים שמגיעים על למברטה עם מקרה עין, הנציב הבריטי בשיחה לא פורמלית עם אמני ישראל של התקופה, אהבת חוצת גבולות של בני זוג, ואהבת אמת לירושלים ואנשיה.
שבת שלום לרחוק ולקרוב מירושלים,
שיחזרו כל החטופים בהקדם לביתם יחד עם חיילי צה"ל,
שנזכה לאחדות אמיתית בינינו ושיבוא שלום על ישראל.
צילום- ארכיון בית טיכו.
