מעונות עובדים א' בירושלים, שנות ה-30,
עוד משישי של פעם.
מעונות עובדים הוא פרויקט דיור קואופרטיבי שהציג את רוח התקופה של שנות ה-30 בארץ ישראל. דמיינו את השנים ההן: היישוב היהודי בארץ ישראל חווה עלייה משמעותית, והצורך בדיור הפך למשימה לא פשוטה.
רעיון הדיור הקואופרטיבי הגיע מאירופה, מערים כמו ברלין ופרנקפורט, שם נבנו יחידות דיור סוציאליות לפועלים שנפגעו במלחמת העולם הראשונה. במהלך שנות ה-30 ההסתדרות הכללית החלה לבנות מעונות עובדים בתל אביב ובחיפה, זה היה יותר מאשר פתרון לצורך, זה היה ניסיון להציע מענה חדשני שיעניק תקווה ועתיד טוב יותר.
בתחילת שנות ה-30, ברחוב אבן שפרוט 16-14 בשכונת רחביה בירושלים, נבנה שיכון "מעונות עובדים א'". המיזם הזה, ביוזמת מועצת פועלי ירושלים, לא רק שהציע פתרון לבעיית הדיור אלא שימש גם כסמל לערכים סוציאליסטיים של תקופה שבה הכל היה אפשרי והקרקע הייתה מצרך זול ונפוץ.
עבודות הבנייה החלו במרס 1933 ונמשכו פחות משנה. שישה בניינים דו-קומתיים נבנו בסגנון הבינלאומי, עם דגש על גאומטריה קובייתית וחדירת אור טבעי. שטח כל דירה היה כ-70-80 מ"ר, והקפידו לשמור על פרטיות הדיירים עם כניסות נפרדות וחלונות הממוקמים בצורה חכמה.
במרכז המתחם בין הבניינים הייתה חצר ענקית משותפת ששם שיחקו ילדי השיכון.
עלות כל דירה הגיעה לכ-390 לא"י. האגודה המשותפת של הדיירים דאגה להלוואות נוחות, דבר שהקל על הרוכשים – פקידים, בעלי מקצועות חופשיים ופועלים – להשתלב בפרויקט ולהיות חלק מהקהילה.
המבנה המשפטי היה מיוחד במינו – רכישת הקרקע על ידי האגודה השיתופית הייחודית לכל פרויקט, ארגון הבניה נעשה על ידי חברת שיכון על קרקעות קק"ל, והקמת המבנים נעשתה במימון הרוכשים חברי האגודה השיתופית, כך שלא נערך רישום של כל יחידה במתחם ולכל חבר באגודה היה חלק בהון האגודה, יחסי לגודל דירתו.
מכירת דירה או השכרתה נחשבו כספסרות בקרקע והייתה פעולה אסורה, ומי שכבר רצה למכור את דירתו עבר תהליך מסורבל של העברת זכויות במחיר שקבעה "ועדת הערכה" ומתוך הסכום היו אמורים לעבור 10% לקרן עזרה הדדית – עובדה שגרמה להרבה עסקאות שנמכרו רשמית במחיר אחד, כשהמחיר האמיתי בפועל נסגר בטבין ותקילין מתחת לשולחן, בימים שעוד היו שולחנות עם מגירות מתחת.
ב-25 בדצמבר 1933, התקיים טקס חנוכה לשיכון, בו השתתפו חברי הארגון, משפחותיהם, ובני הקהילה. חיי החברה בתוך השיכון היו דומים לאווירה של קיבוץ קטן, עם אירועים משותפים וחגיגות חגים. השכונה הייתה מקום שבו אנשים חיו בפשטות ובחום, מתוך שאיפה לעזור אחד לשני.
בין הדיירים היו דמויות בולטות כמו המהנדס יהודה שפירא והחזאי אורי בץ.
בשנת 1944, הגיע למקום ברל כצנלסון שהיה הוגה דעות של הציונות הסוציאליסטית שם התמוטט לפתע ונפטר בביתם של האדריכלים צ'רניאק.
היום, שיכון " מעונות עובדים א' " שומר על צביונו המקורי ומסמל את רוח התקופה והערכים של שיתוף פעולה ועזרה הדדית. הרישום המשפטי שונה, ואופי הדיירים השתנה מהיסוד.
שיכון מעונות עובדים הוא לא רק פרויקט דיור היסטורי, אלא גם אתר זיכרון המנציח את ההיסטוריה ומזכיר את החשיבות של קהילה ושל חיים משותפים.
שבת של שלום מירושלים עם געגוע לימים של קהילה וערבות הדדית, שיחזרו החטופים בבריאות הנפש והגוף יחד עם כל חיילי צה"ל והתושבים המפונים מצפון ומדרום לביתם.
