קפה אלנבי ברחוב המלך ג׳ורג׳ 6, שנות החמישים, עוד משישי של ירושלים של פעם.
קפה אלנבי היה מוסד ירושלמי ידוע שפעל במשך 45 שנה.
הקפה נפתח בשנת 1935 ובהמשך עבר לרחוב המלך ג׳ורג׳.
את הקפה ייסדו שלמה ושפרה רוזנר.
רוזנר שהיה גאון עסקי שהביא לארץ את מיטב החידושים מחו״ל כמו פיצה, גלידה אמריקאית, דונאטס וסופגניות.
שותפם היה לבית הקפה היה אביו של העיתונאי אמנון דנקר שדאג לשירות מעולה ליד הדלפקים.
קפה אלנבי היה מקום ציון מרכזי בעיר.
כשהירושלמים של אז אמרו ״שיורדים העירה״ התכוונו שיורדים לקפה אלנבי.
המקום היה נקודת המפגש של כל העיר לפני הצגת הקולנוע או אחריה, אחרי הפעילות בתנועת הנוער לנוער הערכי של אז, ועל הברזלים ישבו הגברברים של אז בבלוריות ספוגות ברלנטין ששרקו לנערות הירושלמיות החסודות שעברו בסך .
כל מישהו בעיר שחשב שהוא משהו מצא את עצמו מחכה למוכרות ה “ייקיות” המבוגרות הלבושות בסינרים לבנים בתור האינסופי לגלידה האמריקאית עם סירופ שוקולד שהייתה חידוש מהפכני בעיר.
עוגת נפוליאון מלאה בקרם, לביבות תפוחי אדמה וצ׳יפס נוטף שמן בשקיות נייר, שנשטף לגרון עם כוס גזוז וסירופ מתוק, בימים שאוכל טבעוני ונבטוטי עדשים היו מדע בדיוני.
בחדר האחורי היה מועדון שחמט ושם ישבו חברי הכנסת שבאו ברגל מבית פרומין הסמוך ששם שכנה הכנסת הישנה.
אלו היו ימי הזוהר של האליטה החילונית בעיר , בימים שכולם הכירו את כולם ונפגשו בתור הארוך לנשום קצת אווירת חו״ל ולשבת על הברזלים.
בשנת 1979 נסגר הקפה, ואיתו נמוגו הזכרונות מהמוסד הירושלמי המפורסם כמו גלידה אמריקאית שנמסה בחום הכבד של יולי אוגוסט.
ולנו נשארו רק הזכרונות.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים ❤ שכל החטופים יחזרו לביתם בשלום בריאים בנפש ובגוף🎗 יחד עם כל חיילי צהל, ושיבוא שלום על ישראל.
תצלום- יד בן צבי




