בית הנסן טלביה, עוד משישי של ירושלים של פעם.
בית הנסן הוקם כבית חולים למצורעים בירושלים והוא ממוקם בשכונת טלביה, בין הרחובות דובנוב לרחוב גדליה אלון של היום, על שטח חורשת הירח ובסמוך לתיאטרון ירושלים.
במשך שנים רבות היה הבניין המבודד הסיוט הלילי של כל ילדי ירושלים, והאיום האולטימטיבי של כל ההורים, הרבה יותר מפחיד מהאיום שיבוא שוטר אם לא סיימת את כל האוכל מהצלחת.
הצרעת, שהייתה מחלת עור קשה הוזכרה כבר במקרא והחולים במחלה נודו חברתית והוצאו מחוץ למחנה.
בית הנסן נקרא על שמו של החוקר הנורווגי שזיהה את המחלה בשנת 1873, אבל זה היה סוג אחר של צרעת שגרמה גם היא לשינויים בגוף ובעור ונגרמה ע"י חיידק שאותו גילה אותו הנסן.
בגלל התסמינים הפיזיים הקשים נודו המצורעים והוצאו משטח העיר למשך מאות בשנים ונכפה עליהם לחיות בקהילה מבודדת ללא תמיכה וחיו מקיבוץ נדבות.
המראות הקשים של אנשים מעוותים וגוף מלא נגעים שוכבים בקרנות הרחוב ומקבצים נדבות למחייתם לא גרם לעודף פופולריות למחלה או לחולים.
בירושלים של סוף המאה ה 19 התגוררו רוב המצורעים בכמה צריפים מבודדים בסמוך לחומות העיר העתיקה בבתים מטים ליפול שנבנו מאבנים בוץ וענפים. הם התחתנו בתוך הקהילה ונגזר עליהם לחיות חיי סבל , בידוד והשפלה עד לשנת 1865.
באותה השנה הגיעה לעיר הברונית אוגוסטה שהזדעזעה ממראות חיי הדלות והבידוד של קהילת המצורעים בירושלים והחליטה לגייס כספים על מנת לבנות עבורם בית חולים ומרכז אשפוז.
בית החולים הראשון הוקם מחוץ לחומות בקצה העיר של אז, ומעבר להרי החושך, ברחוב אגרון של היום, במבנה שמאוחר יותר יהפוך למנזר הלזריסטים, ובתי המצורעים הישנים נהרסו על ידי השלטון העות'מאני.
צפיפותו של בית החולים החדש וחוסר היכולת להפריד בין חולים קשים לקלים הביא לתמותה בין החולים, ובצר להם הם פנו לעזרת הכנסייה המורבית.
הכנסייה רכשה שטח למען החולים הרחק מהעיר העתיקה ובמקום מבודד וכך הוקם לו בית הנסן שמוכר לנו כיום.
המבנה תוכנן על ידי האדריכלים קונורד שיק ותיאודור זנדל, אדריכלים גרמניים ומיסיונרים נוצריים שהיו חלק מתנועת הטמפלרים שכתבתי עליהם בעבר וחתנו של שיק שהיה רופא ניהל את בית החולים.
הבניין נחנך בשנת 1887 ושכן על שטח של 40 דונם והוקף חומה שכלל עצים וצמחים וגינות ירק ומשק עופות כדי לאפשר לחולים כלכלה אוטרקית.
עם תום השליטה העות'מאנית בעיר לאחר המפלה במלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי נותקו הקשרים של בית החולים עם גרמניה , המקום עבר לשליטה בריטית, קיבל תקציב ממשלתי וחיידק הצרעת עבר לדבר אנגלית במבטא בריטי.
החולים שיצאו לטייל בסוך לבניין נתקלו במבטי בעתה של השכנים שגרו באיזור, ובמשך שנים רבות הופעל לחץ גדול להעביר את בית המצורעים לכל מקום אחר.
עם קום המדינה וגירוש הבריטים עזבו החולים הערביים ששהו במקום ועברו לבית המצורעים בכפר סילואן ובבית החולים נשארו חולים יהודים בלבד.
בשנת 1950 נרכש המבנה עם הקרקע שמסביבו ע"י הקרן הקיימת לישראל ועבר לניהול משרד הבריאות בטיפול בחולים שנשארו.
המח היהודי אף פעם לא מאכזב, ובשנת 1964 גילה ד"ר יעקב שסקין שהיה רופא בבית החולים וניהל שם ניסויים שונים לאורך השנים את השפעתה של תרופת התלידומיד על חיידקי הצרעת וגרם לפריצת דרך בטיפול במחלה, גילוי שהשפיע בקנה מידה עולמי על הטיפול במחלה שנמשך עד היום בטיפול במחלה במדינות העולם השלישי.
בשנות ה 80 הפסיק המבנה לשמש כבית חולים פעיל ועבר לתפקד כמרפאות חוץ.
במאי 2009 הוחלט להעביר את המבנה לרשות עיריית ירושלים שהחליטה לייעד אותו כמרכז עיצוב, מדיה וטכנולוגיה.
בשנת 2013 שופץ תוך המבנה תוך שמירה על ייחודו של המבנה המרשים והוא כולל היום מרכז תרבות , גלריות אומנות, חדרי קולנוע והמחלקה ללימודי תואר שני של האקדמיה לאומנות בצלאל בתחומים שונים.
רק בירושלים גלגולו על סטרואידים לאורך ציר הזמן של בניין ירושלמי שראה כבר הכל-
צרעת מימי מרים והרחקת המצורעים מחוץ למחנה, ששינתה פורמט לחיידק שגולה ע"י מדען נורווגי ושכן בגופם של מצורעים ששכנו בבתים מוזנחים לצד חומות העיר העתיקה ועברו לקצה העיר של אז ורחוב אגרון של היום, שלטון עות'מאני מוסלמי, גרמניים מסיונריים נוצרים שגורשו על ידי בריטים חמורי סבר שגורשו ע"י יהודים לוחמי עצמאות וחופש ששבו לביתם המקורי אחרי 2,000 שנות גלות, שהצמיחו דור של מדענים ואנשים משני עולם, שגילו בין היתר את התרופה לצרעת שמצילה חיים עד היום בכל ארבעת כנפות תבל, ילדים מפוחדים שנתקלים במצורעים בין סמטאות שכונת טלביה שיהפכו לימים לסטודנטים לתואר שני באקדמיה לאומנות ע"ש בצלאל, שהיה מעצב הפנים של בית המקדש, ואבנים ישנות שנחצבו מהרי ירושלים במבנה בן 139 שנה וראו את הכל.
ואם האבנים יכלו לדבר..
זאת ירושלים שלנו, וזו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את הקסם של העיר המיוחדת ביותר בעולם.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
התמונה מתוך אוסף רוני אלנלבלום לתולדות ירושלים , עיבוד תמונה- תמר הירדני
