דוכן המיצים של עזורא, 1953,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
דוכן המיצים המיתולוגי של עזורא נמצא עד היום ברחוב הראשי של השוק ברחוב מחנה יהודה 18.
בקרבת מקום בשוק יש גם את עזורה- המסעדה המפורסמת עם הפתיליות שהפכה למוסד ועליה כתבתי בעבר – https://tinyurl.com/3uy74jtw
אבל כאן זה עזורא עם א' – עוד מוסד ירושלמי ותיק וידוע לירושלמים מטיבי לכת.
עזורא הייתה התחנה הראשונה של רוב מי שהגיע "לעשות שוק", בכדי לצבור כוח ואנרגיה לסחוב סלים ושקיות עם אצבעות סגולות מרוב משקל ולהתחיל את מסע הקניות בין דוכני הסוחרים בשוק מחנה יהודה הפשוט והפתוח של פעם. ומי שהיה, ושתה, לא יוכל לשכוח לעולם את הטעם של המיצים שנמזגו מתוך מכלי זכוכית עם גוש קרח וברז בתחתית.
מיץ ענבים, מיץ מנטה ירקרק ומיץ לימון, שנים לפני המודעות לסוכר ולצבעי מאכל, שהיום היה מזעזע את המועצה לבריאות הציבור, מיץ תמר הינדי חמצמץ ומשובח שמאז לא טעמתי כמותו ורק מי שהיה וטעם מבין, ומיץ שקדים חלבי מעולה, בתוספת תשלום.
המיצים נמזגו לכוסות זכוכית, וכשסיימת לשתות היו עוברים למתקן לשטיפה ידנית של 3 שניות, ומונחות שוב רטובות ונוטפות מים על המדף ללקוח הבא, מעין חיטוי סטרילי ברמה של חדר ניתוח, או קצת פחות…
החנות נוסדה בשנת 1952 ע"י הבעלים, עזרא נקש ז"ל שגם נראה בתמונה.
עזרא, או עזורא כפי שהכירו אותו הירושלמים התחיל את דרכו עם עגלת מיצים שעמדה בפינת השוק, שאותה היה מגלגל כל בוקר לאורך הסמטאות מביתו שבזכרון טוביה. מאוחר יותר עבר הדוכן לחנות במיקומה הנוכחי. בחורף הירושלמי הקשוח אפשר היה להתחמם עם כוס סחלב מהביל ומעולה, וגם בורקס עם גבינה, תרד או שניהם, בתוספת טחינה וביצה קשה, והסתדרת לאותו היום.
עזורא היה גם אוהד בית"ר שרוף, ובימים של הפסד של הקבוצה מצב הרוח של עזורא בתחילת השבוע היה בהתאם. גם יוסי בנאי הגדול, ממשפחת בנאי הירושלמית והשורשית שגדל בשוק ברחוב האגס 1, ועזב מאוחר יותר את ירושלים לטובת הבלי העולם בתל אביב, כתב שיר מיוחד על אותו עזורא:
אם באביב יש סימנים של יום יפה
ואם הלב מרוב צמא, מרגיש חנוק
אני יושב אצל עזורה בקפה
באמצע מחנה יהודה, שבתוך השוק
שותה אצלו קפה טורקי, מתוק מתוק
או כוס של לימונד, בטעם פרחים
עזורה בשבילי זה כמו חלום רחוק
כמו סיפור, שלא נגמר בהמשכים
עזורה לכבודי קסטה שם מייד
ובטרנזיסטור נשמעים צלילי ניגון
של החזן, ניסים שלום המיוחד
המסלסל שירי תפילה בקול חנוק
ומסביב, הכל מוכר, כל כך מוכר
האור, הצל, והשמים הנמוכים
עזורה מספר לי ואני נזכר
כמו סיפור, שלא נגמר בהמשכים
עזורה לי אומר, מתי תתפוס חכמה
מתי תחזור לעיר שלך, כבר בן אדם
הנה תיקח אותי נגיד בתור דוגמא
אותי מפה חי לא יוציאו לעולם
והוא צודק עזורה, באמת צודק
מרוב בושה, געגועי נאנחים
אני יושב אצל עזורה, ושותק
כמו סיפור, שלא נגמר בהמשכים.
המוסד הירושלמי הוותיק עדיין עומד על מקומו, ומנוהל ע"י בניו של עזרא נקש ז"ל, תזכורת למה שהיה כאן פעם, וכנראה שלא יהיה עוד.
זאת ירושלים שלנו, העיר שאין שניה לה בכל העולם. מי שהיה וטעם לא יוכל לשכוח, ובלוטות הטעם יחזירו אותו בקלות 50 שנה אחורה במנהרת הזמן.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים בתפילה לחזרת הנופלים לקבורה ולאחדות אמיתית בקרבינו.
הצלם לא ידוע לי.
