כפר התימנים בשילוח, תחילת המאה ה-20.
עוד משישי של פעם.
מה גרם לקבוצת יהודים מתימן לעזוב את השמש הלוהטת של צנעא, ולמצוא את עצמם על הר בגובה 700 מטר מעל הים, בירושלים, מול נוף ש… איך נאמר בעדינות לא כולל דקלים או גמלים? התשובה ברורה: געגועים. געגועים לבית המקדש, לתפילה בשפת הקודש, ולסיכוי לשים יד על חומוס אמיתי ולא על גרסה מקומית עשויה מקטניות שנראה כאילו עברה טחינה בחדר חושך.
אבל בואו נחזור להתחלה.
בשנת 1881, הגיעו ראשוני העולים מתימן לירושלים במסגרת עליית אעלה בתמר, בדיוק בשלב שבו חשבנו שהעיר ראתה כבר הכול. מהגרים? היו פה כבר. פערים תרבותיים? בוודאי. תימנים? ובכן, זה היה חדש. הם בחרו את שילוח – כן, כן, אותה שכונה קטנטנה מחוץ לחומות העיר העתיקה בצלעו המערבית של הר הזיתים כמקום שבו יקימו את הבתים שלהם. למה דווקא שם? כי אם כבר לצאת ממרכז העניינים, אז לפחות עם נוף שמחבר אותך ישירות להר הבית.
ואיך חיי היום-יום בכפר התימנים נראו שם? דמיינו לעצמכם: בתים קטנטנים, צפופים, בנויים בשלושה מבנים טוריים שבקושי אפשר לכנותם דירות ובור מים גדול נחפר על ידי התושבים.
חיי הקהילה התנהלו מסביב למדורה. אם זה לטבון, אם זה לחימום, ואם לאירועים חברתיים משובחים. שבתות היו הזמן שבו הכל היה מתחבר. השכונה מתמלאת בשירי שבת, נרות דולקים על גבי שולחנות עץ, וריחות של חילבה וסחוג עלו באוויר עם בצק חם בצורות הגשה שונות.
בשכונה נבנו חמישה בתי כנסת, כיאה ליהודים שצריכים בית כנסת אחד ללכת אליו ועוד בית כנסת שבו לעולם הם לא ידרכו.
לא משנה מה קרה מחוץ לשכונה – בתוכה היה עולם קטן וסגור, שבו אנשים חיו בפשטות ובחום. חום אנושי וחום מהטאבון, בזמן שהעולים מהמדבר החם התרגלו לחורף הירושלמי.
בשנת 1921 נפגעו תושבי הכפר ובתיו בפרעות של ההמון הערבי, ובמאורעות תרפ"ט התנפלו הפורעים על הנשארים, פגעו והרגו בהם ובזזו את רכושם. מעט מתושבי הכפר נמלטו וניצלו תודות שכניהם הערבים שהסתירו אותם בביתם.
השנה היא 1936, בארץ שלטו הבריטים עת החל המרד הערבי הגדול.
שוב פרעו הערבים בתושבי הכפר המעטים שנשארו, השלטון הבריטי סירב להגן על התושבים והם גורשו מהכפר, עם התחייבות כתובה של המושל הבריטי לחזרתם לאחר שישרור שקט בארץ.
השקט חזר לבסוף, אבל הבטחתו הכתובה של המושל הבריטי נכתבה על הקרח ושלטונות המנדט סירבו לאשר לתושבים לחזור לכפר.
בעקבות הפרעות וגירוש היהודים, נבזז רכושם על ידי הפורעים ובתיהם נהרסו כמעט לחלוטין.שלמה מדמוני מתושבי הכפר, אף נרצח בדרכו לכפר אליו הלך בניסיון להציל ספר תורה. מאוחר יותר חולל ספר תורה נוסף שנותר במקום.
למרות אין ספור פניות לשלטונות המנדט הבריטי, והן מכל הגופים בהנהגה הציונית, והן מצד התימנים, הספרדים,והרבנות הראשית בבקשה כי יתנו להם לחזור או להציב כוח משמר במקום סירבו שלטונות המנדט לעמוד בהבטחותיהם.
כמו שירושלמים יודעים הכי טוב, ההיסטוריה פה לא מפסיקה להפתיע והתימנים שידועים כעקשנים החלו לחזור ולהתיישב באיזור שהיום כבר נקרא עיר דוד בשנת 1991.
בשנת 2004 נכנסו למקום שבו שכן כפר השילוח של התימנים 25 משפחות לאחר שקנו את הקרקעות שהיו בבעלותן שוב.
כיום מתגוררות במקום כ- 100 משפחות יהודיות בלב שכונת סילוואן שתושביה הערבים פלשו לחלק מאדמות כפר השילוח, ובסוף אוגוסט 2021 התקיים אירוע תקיעת שופר ואמירת סליחות בבית הכנסת העתיק שבכפר ששופץ ונגאל מחדש אחרי 83 שנים מאז גירוש התושבים התימנים מביתם.
כפר התימנים הוא לא רק סיפור היסטורי על שיבת ציון וגאולת הארץ, אלא סמל לאמונה, לתקווה, ולחיבור בין אנשים, אדמה ומורשת.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים, שיחזרו החטופים בבריאות הנפש והגוף יחד עם כל חיילי צה"ל והתושבים המפונים מצפון ומדרום לביתם.
