נשים וגברים בתפילת ט באב בכותל המערבי,אמצע המאה ה- 19,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
ט' באב הוא תאריך המלווה את העם היהודי עוד מראשיתו ומציין אירועים מרכזיים בתולדות עמנו בכדי שלעולם נזכור ולא נשכח.
בתשעה באב נגזר על אבותינו בדור המדבר שלא להיכנס לארץ,
לאחר חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ.
"אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה של דורות",
לאחר מכן חרב בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר מלך בבל.
אחרי כ- 500 שנה חרב הבית השני בידי טיטוס והצבא הרומי.
העיר ביתר נפלה בימי מרד בר כוכבא.
גירוש יהודי אנגליה ב 1290, גירוש יהודי צרפת, פרוץ מלחה"ע הראשונה, תחילת האקציה מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה, ועוד אירועים נוספים שהדעת מסרבת להיזכר ולהכיל, גם בימינו אנו.
המשותף לחורבן הבתים היה שנאת חינם וחוסר אחדות בין חלקי העם השונים על מגוון דעותיו.
ביום הזה קיימת מחלוקת נוספת.
מיום חידוש המפעל הציוני וחזרת העם היהודי לארצו מאמצע המאה ה 19 וביתר שאת מאז קום המדינה, בשאלה האם צריך להמשיך ולציין את תשעה באב לאחר קום המדינה באופן שתקוע בעבר וזר להווה ולעובדה שיש לנו מדינה עצמאית וריבונית, האם סגירת מקומות בילוי בערב תשעה באב היא כפייה דתית או דווקא תזכורת לעברנו המשותף כעם?
השאלות נכונות וטובות ולצערנו השנה רלוונטיות מתמיד.
תשעה באב הוא תזכורת כואבת ומדממת לכל בני העם היהודי באשר הם על מחיר המחלוקות הפנימיות, שנאת חינם, ביטול האחר בגלל שדעותיו לא משתלבות עם דעתי ותפיסת עולמי, והרצון לכפות את דעתי על הכלל מתוך מחשבה שהצדק נמצא במלואו בצד שלי.
תשעה באב, לטעמי, איננו ציון מאורעות או שיעור בהיסטוריה רחוקה על חטא המרגלים במסע במדבר או על חורבן בית ראשון לפני 2,446 שנה.
השנה,יותר מכל שנה אחרת, קיומן של מחלוקות פנימיות, שנאת חינם,
ביטול דעת האחר והאמונה שהאמת שלי היא היחידה ואין בילתה גבתה מכולנו, מכל אחד ואחת מאיתנו מחיר נוראי וכבד מנשוא.
אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה ואחרי האסון הגדול ביותר שפקד אותנו מקום המדינה.
תינוקות וילדי קיבוצים שהוצאו ממיטותיהם, צעירים שרצו רק לרקוד ולשמוח, אזרחים שקמו לעשות מעשה ויצאו מביתם להציל את אחיהם בידיים חשופות כשהם משאירים את משפחותיהם מאחור, חיילי צהל שנלחמו ועדיין נלחמים בגבורה עילאית מול אויב אכזר, חטופים שנמקים במנהרות הרשע, אלפי פגועי נפש והרשימה המצמררת עוד ארוכה.
המחיר שכולנו משלמים בכל יום שעובר על המחלוקות הפנימיות בינינו קשה מנשוא ומאיים על קיומנו כעם.
תשעה באב הוא לא היסטוריה רחוקה
אלא תזכורת יומית כואבת ומדממת על מה קורה לנו כעם והמחיר הנוראי שכולנו משלמים כשאין בינינו אחדות(ולא אחידות) פנימית, אהבה וכיבוד האחר.
שנזכה ונשכיל כולנו ללמוד את הלקח וגם ליישם אותו יום ביומו ונסתכל פנימה כל אחד לעצמו ונחליט איך נהיה טובים יותר.
זו לא שאיפה משיחית או חזון אוטופי תלוש,
פשוט אין לנו ברירה אחרת, כי המחיר ידוע וכבד מנשוא.
שיחזרו החטופים בשלום לביתם יחד עם חיילי צה"ל
וכל עם ישראל שבאמת זקוק לנחמה.
בשנה הבאה בירושלים הבנויה כאיש אחד בלב אחד,
ושהאבל ייהפך לשמחה גדולה בזמן הקרוב ביותר.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים המתחדשת
שלעולם לא תיפול עוד.
צילום- אוסף הגלויות, הספרייה הלאומית.
