עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם- שדה התעופה של ירושלים.
לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים הוחלט על ידם להקים שדה תעופה באיזור ירושלים.
מספר אפשרויות נבדקו, ביניהם שדה תעופה במחנה אלנבי שבתלפיות.
תושבי תלפיות התנגדו נחרצות לתוכנית, וכך נמנעה מאיתנו האפשרות לאכול חומוס ולעלות לאחר מכן לטיסה, אבל חסכנו בעיות פקקים וחניה.
לאחר בדיקה מקיפה נמצאה קרקע של מושב עובדים בשם עטרות, בסמוך לכפר הערבי קלנדרייה.
תושבי היישוב עטרות התנגדו גם הם לרעיון להתעורר בבוקר מול מסלולי המראה, ופנו לבעלי הקרקע שהיו אז קרן היסוד וחברת הכשרת היישוב.
המשא ומתן הסתבך והתארך והושגה פשרה פושרת, כך שבשנת 1942 הופקע חלק מקרקע היישוב- חלקת אדמה מישורית סמוך לכביש ירושלים- רמאללה של אז, ושדה התעופה הוקם.
בגלל האילוץ בבחירת המיקום נבנה מסלול קצר יחסית, שמראש פסל את הגעתם של מטובי נוסעים גדולים וכבדים שנזקקו למסלול האצה והמראה ארוכים יותר.
שדה התעופה לא שימש לטיסות סדירות אלא בעיקר להטסת הפקידות הבריטית הבכירה בארץ ישראל.
ב-8 למרץ 1927 נערך בשדה טקס מיוחד בהשתתפות נכבדי הארץ באותה התקופה- הנציב העליון סר הרברט סמואל, ראשי הוועד הלאומי היהודי, נציגי עיריית ירושלים ואנשי המועצה המוסלמית העליונה, שבחנו כנראה כבר אז אפשרות להפיכת מטוסים לפצצות מעופפות.
בטקס המכובד נקרא אחד המטוסים בשם "קריית ירושלים" והמטוס שימש כמטוס נוסעים שפעל כקו מסחרי בין לונדון למושבה הבריטית בהודו, שעצר עצירת ביניים לישראל.
בזמן מאורעות תרפט שימש השדה לקליטת תגבורות של חיילי הצבא הבריטי ששהו במצריים והגיעו אחרי שהטבח כבר הסתיים בטיסת חירום מקהיר.
בשנת 1937 הורחב שדה התעופה גם לטיסות אזרחיות.
כחלק מהפינוי המהיר של המנדט הבריטי מארץ ישראל ועזיבת בכירי המנדט את ירושלים טס הנציב העליון דאז מעטרות לנמל חיפה, שם עלה על אוניה לאנגליה ונפרד משלטון המנדט הבריטי בארץ עם כוס תה על הסיפון.
מיד אחריו הגיע כח של הלגיון הערבי והחריב את שדה התעופה ואת מושב עטרות הסמוך שתושביו נטשו מבעוד מועד.
לאחר מלחמת העצמאות עבר שדה התעופה לשלטון ירדני.
הירדנים הרסו את שאריות מושב עטרות ואת בית הקברות של המושב על מנת להגדיל את שטחו.
18 הנפטרים שנטמנו בבית הקברות הוצאו מקברם ברובם ויתרת הנפטרים קובצו לקבר אחים בסמוך לעטרות לאחר שקבריהם חוללו ועצמותיהם פוזרו על פני שטח גדול.
באמצע שנות ה- 60 החלה תנועת תיירות חוץ מארצות ערב ואירופה על מנת להגיע למזרח ירושלים.
באותה השנה עברו דרך השדה כ- 100,000 נוסעים שטסו אל וממדינות ערב.
לאחר מלחמת ששת הימים וכיבושו מחדש של האזור על ידי חטיבת הראל החליטה ממשלת ישראל וראש עיריית ירושלים דאז- טדי קולק לכלול את שדה התעופה בשטחה של ירושלים והפיכתו לשדה הרשמי של העיר.
השדה שופץ, הורחב, המסלול נסלל באספלט והחל לשמש כתחנת ביניים ועליית נוסעים בקו שדה דב- אילת.
ביולי 74 נחת בשדה לראשונה מטוס בואינג של חברת אל על שהגיע מפרנקפורט.
בגלל רגישות מיקום השדה בשטחים שהוחזרו במלחמת ששת הימים, נחת המטוס מפרנקפורט תחילה בבן גוריון והמשיך ללא הורדת נוסעים לשדה התעופה בעטרות, שם התקבל על ידי שר התחבורה-
מעין ישראבלופ והפוליטיקלי קורקט של אז, שנשאר בעצם עד היום.
ניסיונות של חברת אל על להקים קו טיסות לארצות הברית נתקל בסירוב ווטו של מחלקת המדינה האמריקאי.
בשדה התעופה של ירושלים פעלו טיסות במינון נמוך עד לשנת 1998, עת הופסקו הטיסות בגלל חוסר כדאיות כלכלית.
בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה בארץ והשדה נסגר מטעמי בטחון בגלל קירבה יתרה לשכנינו היקרים.
שדה התעופה של ירושלים נסגר סופית ואיננו עוד.
בנובמבר 21 אישרה עיריית ירושלים הקמת שכונה חדשה בת 9,000 יחידות דיור ושטחי תעסוקה ומסחר.
כך חולפת לה תהילת עולם-
שדה תעופה חדש לעיר הקודש, שהטיס נכבדים וחיילים בריטיים,
שדה שלא קם בשכונת תלפיות והיה מפריע את מנוחת השכנים,
קונקשין להודו במטוסים בריח קארי, המון ערבי שהורס את השדה, היישוב עטרות ובית הקברות, כח יהודי שבונה מחדש, המון ערבי שהורס מחדש ומשבית את השדה לנצח, ותקומת האיזור בדמות שכונה חדשה שתקום על שרידי השדה הישן, ותושביה לא יתעוררו לרעש המראת מטוסים.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים, ובשורות טובות לכל ישראל.
הצלם לא ידוע לי
