51 שנה למלחמת יום הכיפורים,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
בתמונה- מרכז כינוס מאולתר בשכונת רחביה שאליו הגיעו ראשוני המתפללים המגויסים לאחר ההודעה על פרוץ המלחמה.
לפני 51 שנה בדיוק, ביום הכיפורים 1973 פילחו קולות אזעקה את חלל האוויר בצהרי היום הקדוש ביותר בשנה .
צבאות מצריים וסוריה פתחו בהתקפה מתוכננת על מדינת ישראל.
עם הצפירה עזבו המתפללים את בתי הכנסת בבהלה, באמצע התפילה והצום, פתחו את הטרנזיסטור, אספו תרמיל עם ציוד בסיסי מהבית ויצאו למלחמה.
בבגדי חג, חלקם הגיע עם נעלי בד מבית הכנסת, חלקם עברו בבית לאכול ארוחה מפסקת כפויה וחטופה, וחלקם הגיעו עם הטלית על גופם, כמו החבר בתמונה.
מדינת ישראל עמדה בפני סכנה ממשית לקיומה.
בחמשת הימים הראשונים למלחמה נהרגו בממוצע כ- 190 חיילים ביום.
מאוחר יותר עמד הממוצע היומי על 91 חללים ביום.
יום כיפור אמיתי.
תערובת של יהירות, שאננות ושכרון כוח שהייתה במדינה לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים עלתה והציפה גם את הדרג המדיני והצבאי.
כי לא לעולם חוסן.
בימים הראשונים של המלחמה אמר שר הביטחון דאז משה דיין שאנחנו עומדים על סיפו של חורבן בית שלישי.
2,600 חיילים הרוגים, כל אחד עולם ומלואו, אבא, או אח, או בן שהצילו ברוחם ובגופם את מדינת ישראל.
יותר מ- 7,000 פצועים, ועוד אלפים פצועים שקטים, שפציעתם לא נראית לעין אבל צרובה בנפש, שסוחבים איתם את מראות המלחמה והפצועים גם היום, 51 שנה אחרי.
המתפללים שעזבו בפתאומיות את הבית בהגנה על המדינה בגופם לא שאלו מי יושב לידם בטנק ומה עמדתו הפוליטית.
51 שנה אחרי – וכאילו לא למדנו כלום.
ביום שמחת תורה בשנה שעברה בשעה 06:29 בבוקר חדרו לישראל 3,000 מפלצות נוחבה של החמאס ליישובי עוטף עזה ומסיבת הנובה ורצחו 1,145 אנשים, שרפו, אנסו וחטפו 251 איש.
101 מאחינו עדיין נמצאים בשבי החמאס.
כל אחד מהנופלים היה יהלום ייחודי, מיטב בנינו ובנותינו שלא ישובו עוד.
וכמו לפני 51 שנה – הסימנים וההתראות היו, אך השאננות והזלזול היו שוב בעוכרינו.
החמאס ואויבנו זיהו לשיטתם חולשה משמעותית בחברה הישראלית אחרי שנה של ריב, מדון ושנאת אחים.
החברה הישראלית התלכדה שוב ברגע, כאיש אחד מול אויב חיצוני מרושע, שהזכיר שוב לכולנו כי כוחנו רק באחדותנו ושוב מצאו את עצמם המפגין מקפלן לצד המתנחל מיו"ש יושבים כתף אל כתף בתוך הטנק או בעמדת השמירה בהגנה על העם והבית.
51 שנה אחרי, יום חשבון הנפש הבא עלינו לטובה הוא גם יום זיכרון,
מאין באנו ולאן אנחנו רוצים ובוחרים ללכת.
שבת של שלום על ישראל לרחוק ולקרוב, שיחזרו החטופים בשלום לביתם יחד עם מפוני הצפון וחיילי צה"ל וגמר חתימה טובה מירושלים.
