בית מולכו רחוב רמב"ן 20 , עוד משישי של ירושלים של פעם.
בית מולכו שנמצא ברחוב רמב"ן 20 ופינת רחוב אבן גבירול הוא אחד הנכסים האייקונים ביותר בשכונת רחביה.
הבניין נבנה במיקום שנחשב בזמנו לטוב ביותר בשכונת רחביה, עוד לפני הפקקים והצפירות ולצד מגרש הטניס של השכונה, שהיום נקרא גן הג'ירפה או גן אליעזר ילין ע"ש האדריכל הידוע שביתו נבנה בסמוך , ברחוב רמב"ן 14 והיה הבית הראשון שנבנה בשכונת רחביה.
הבניין שברחוב רמב"ן 20 הוקם בשנת 1929 על ידי יצחק רפאל מולכו, דמות ירושלמית מרתקת, היסטוריון, עיתונאי ואיש עסקים (שהיה גם המוכתר של שכונת רחביה).
לפני שנבנה הבניין , עמד לפניו צריף מבודד ששימש כמחסן לסרטי הראינוע של חברת ההפצה של מולכו וסלילי הסרטים הדליקים מאד אוחסנו בצריף המרוחק.
מולכו, יליד סלוניקי שהייתה אז תחת שליטת האימפריה העות'מאנית היה מצאצאי הרב יוסף מולכו. כשעברה סלוניקי לידי השלטון היווני, פעל מולכו, שהיה כבר אמיד ובעל קשרים ענפים למען העלייה לארץ ישראל ולקידום הצהרת בלפור ביוון איטליה וספרד.
בשנת 1919 עלה מולכו לארץ ישראל והשתקע בירושלים, התחתן עם שמחה, ביתו של יצחק יהודה כהן שעסק ברכישת קרקעות ורכש את אדמות שכונת רחביה מהכנסייה האורתודוקסית, יחד עם מס' משפחות נוספות.
מולכו, שהיה מוכתר השכונה בתקופת המנדט יזם את מתן השמות של רחובות השכונה לגדולי יהודי תור הזהב בספרד ובזכותו נקראים הרחובות ע"ש אבן עזרא, רבי משה בן מימון, אברבנאל ועוד רשימה ארוכה.
בשנת 1935 נבנתה בבית קומה שנייה ששימשה את מגורי משפחת מולכו , משרדי חברתו וספריה גדולה, שמוצגת כיום ביד בן צבי הסמוך.
העלייה החמישית ("עליית הייקים") הייתה בשיאה ובקומה הראשונה של הבית נפתח קפה רחביה .
זה לא היה סתם בית קפה, זה היה מוסד.
בניגוד לבתי הקפה הבוהמיינים של מרכז העיר ("טעמון" או "עטרה"), קפה רחביה היה המעוז הבורגני והסולידי. ישבו כאן ענקי הדור: ש"י עגנון (שהיה מגיע ברגל מביתו בתלפיות ואח"כ מרחביה), הפילוסוף מרטין בובר, וקציני המנדט הבריטי שאהבו את הסדר והניקיון המופתי.
אם הקירות בפינת הרחובות רמב"ן ואבן עזרא היו יכולים לדבר, הם היו מדברים בשלוש שפות: עברית של אנשי רוח, אנגלית של קצינים בריטיים, ובעיקר – גרמנית מוקפדת של פרופסורים.
אבל השקט של רחביה מטעה. המקום נודע גם בזכות תזמורת הריקודים של יעקב (ג'ק) שמיר שניגנה בו בסופי שבוע. המוזיקה והריקודים בשבתות הוציאו מדעתם את השכנים הדתיים מתנועת "עזרא" הסמוכה, ורחבת בית הקפה הפכה לא פעם לזירת הפגנות סוערת על צביונה של ירושלים – ויכוח שנשמע מוכר גם היום, כמעט 90 שנה אחרי, כי אין חדש תחת השמש, ואין כמו ויכוח טוב בין יהודים שהוא כנראה הספורט הלאומי שלנו שבו אנחנו מצטיינים הצטיינות יתרה.
המבנה היה דוגמה קלאסית לאדריכלות הסגנון הבינלאומי (באוהאוס) שהותאמה לירושלים: קווים נקיים, מרפסות זורמות ושימוש באבן ירושלמית . הבניין עמד במשך שנים בשתי קומות, ורק מאוחר יותר התווספו לו קומות נוספות, תוך ניסיון לשמור על האיזון העדין בין המסחרי למגורים.
המבנה המפואר ידע גם ימים קשים. רבים מכירים אותו מהגלגול הפחות זוהר שלו, כשבקומת הקרקע המיתולוגית פעל סופרמרקט שכיסה את ההדר ההיסטורי במדפי שימורי ובקבוקי מיץ.
אבל כמו בנדל"ן ירושלמי טוב – הסבלנות משתלמת.
את הבניין המוזנח רכש יזם ירושלמי ובשנת 2020 אישרה הוועדה המקומית הקמת בית מלון חדש בשכונה.
לבניין נוספו 3 קומות חדשות ו 22 חדרי אירוח והפך למלון בוטיק יוקרתי. חזיתות האבן המקוריות שומרו בקפדנות, חלונות העץ שוחזרו, ובקומת הקרקע נפתחו מחדש בית קפה ומסעדה כשרה ע"י קבוצת מחנה יהודה הירושלמית של אסף גרניט, שמנסים להחזיר עטרה ליושנה עם פחות שטרודל ויותר פולנטה בהשגחת הרבנות.
אבני הבניין שספגו את שפת הלדינו, עברית במבטא גרמני כבד ואנגלית מדופלמת של קציני המנדט מתרגלות לאיטן לצלילי מבטא אמריקאי מתגלגל ומתנחמות בצלילי היידיש מהאימהות ששומרות על ילדיהן הקטנים בגן הג'ירפה.
זאת ירושלים שלנו-
איש אשכולות מסלוניקי שהיה גם שוחט ובודק שנדבק בחיידק הציונות ועלה לארץ ישראל, שהתחתן עם ביתו של רוכש קרקעות עבור חברת הכשרת היישוב, שרכש את המגרש הטוב ביותר בשכונה דאז, שהיה המוכתר של רחביה וקרא לרחובות על שם גדולי יהדות ספרד והפיץ סרטים מחברות ענק בארה"ב שנשמרו בצריף מבודד, שהפך לימים לביתו, שהפך לקפה רחביה, שאכלס ייקים, אנשי הגות ורוח וקציני צבא זר שחזרו חבוטים לארצם הגשומה, שנכדו האחד הוא איש הסתרים למשימות מיוחדות של ראש הממשלה ונכדו השני אדריכל מוכשר שרואה בעיניים משתאות איך העיר שינתה את פניה ועל מגרש הטניס של האליטה הירושלמית הישנה משחקים היום ילדי עולים דתיים מיהדות העולם לצד פולנטה , טרטר דג ובייגלה ירושלמי עם זעתר משף ירושלמי מקועקע.
חד גדיא לא נגמר שרק העיר המיוחדת ביותר בעולם יודעת לספק.
בניין אחד, מאה שנה, והיסטוריה מתמשכת שמתהווה מחדש מול עינינו.
ואם האבנים יכלו לדבר..
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
הצלם לא ידוע לי.
