עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם- ארמון הנציב הבריטי, בסמוך לשכונת ארמון הנציב וטיילת שרובר.
בתמונה- הארמון לקראת סוף שלבי הבנייה, תחילת 1930.
ארמון הנציב הוא מבנה שיועד לשמש כמקום המגורים וכלשכתו של הנציב העליון הבריטי.
הארמון ממוקם על פסגת הר אצל, שידוע גם כהר העצה הרעה, או ג'אבל מוכבר (ההר הגדול בערבית).
אחרי כיבוש ירושלים בידי הבריטים בשנת 1917, הפך מתחם אוגוסטה ויקטוריה שעל הר הזיתים למפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל.
בשנת 1927 פקדה את ישראל רעידת אדמה קשה, בעקבותיה נסדק המבנה, והנציב העליון הבריטי עבר להתגורר באופן זמני בבית מחניים שברחוב הנביאים.
הבריטים חיפשו מקום חדש כדי לבנות בו את משכן הנציב העליון, ולאחר בחינת כמה חלופות הוחלט על רכישת שטח אדמה בג'בל מוכבר, מזרחית לשכונת תלפיות.
עלות הקמת המבנה הוערכה בסכום של 53,000 לירות ישראליות- סכום עתק לאותה התקופה, אך ללא הצמדה לתשומות הבנייה.
אחרי דין ודברים אושר הפרויקט, והאדריכל הבריטי אוסטן הריסון נסע לדמשק, שם אסף מידע והשראה לבניית הארמון לנציב הבריטי ברוח אדריכלות המזרח התיכון.
הבריטים לא שיערו בנפשם כי כוחות ההתנגדות היהודית בארץ ישראל, ותמורות נוספות כמו מלחמת העולם השנייה תשפיע על עתידם בארץ הקודש, והם תכננו והוציאו לפועל מבנה מפואר בשטח 65 דונם מגודרים, ובהם נבנה ארמון רב מידות הכולל אולם נשפים שבו נבנתה אח ענקית מצופה באריחי קרמיקה ארמנית, חדר אוכל גדול עם פינה לתזמורת שתנעים את זמנם של הסועדים, אגף מגורים לכבוד הנציב ומשפחתו, והכל צופה לנוף הקדומים של חומות העיר העתיקה והר הבית, מתוך מחשבה שהם ישלטו בארץ ישראל בעשורים הקרובים.
את הארמון הקיפו גנים מהודרים שתוכננו בקפידה, מזרקות מים, עצי אורן בוגרים ואפילו בית קברות קטן לחיות המחמד של הנציבים העליונים.
בשנת 1928 החלה הבניה על ידי חברה איטלקית, שבנתה בין היתר גם את מוזיאון רוקפלר, בית הדואר הראשי ובניין עירית ירושלים, והעסיקה בזמן הבנייה לא פחות מ- 400 פועלים.
בשנת 1933 נחנך המבנה ברוב פאר והדר, והנציבים הבריטיים ניהלו את כוחות המנדט בארץ ישראל, במקביל למסיבות ונשפים מפוארים שהתקיימו במקום, והפסקות תה עם זרת מורמת בשמש היוקדת של ארץ ישראל.
עם סיום המנדט הבריטי ב 1948, 15 שנים אחרי פתיחתו המפוארת, העבירו הבריטים את ארמון הנציב לארגון הצלב האדום, שהפך את הארמון למטהו.
עם פרוץ מלחמת השחרור הערבים מהכפרים הסמוכים התבצרו בעמדות הגנה ממזרח לארמון, והפגיזו את האוכלוסייה האזרחית בשכונת תלפיות.
הכוחות הישראלים הקימו עמדות בחוות הלימוד הסמוכה, הקיימת עד היום.
הארמון הוכרז כחלק מהשטח המפורז, בעת שמשה דיין, שהיה מפקד אזור ירושלים וחטיבת עציוני פקד לכבוש את ההר מבלי להכנס למבנה עצמו, כנגד אזהרות קציני חטיבת עציוני.
המבצע נכשל, חטיבת עציוני ספגה אבדות כבדות- 14, הרוגים, 24 פצועים ו-10 שבויים, והוא נחשב לכישלון צבאי כבד של משה דיין בעת שפיקד על גזרת ירושלים.
באוקטובר 1948 הועבר הבניין לידי ארגון האו"ם מידי הצלב האדום.
עם פרוץ מלחמת ששת הימים כבשה פלוגה של הליגיון הירדני את ארמון הנציב.
מספר שעות אח"כ פרץ כוח של החטיבה הירושלמית למקום וכבש אותו , סילק את חיילי הלגיון הירדני והניף על ראש הארמון את דגל ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים הופעלו על ישראל לחצים בינ״ל כבדים להחזיר את ארמון הנציב לכוחות האו"ם, והממשלה הסכימה לאחר לחץ כבד להחזיר את כוחות האו"ם כדייר לבניין, אך הבעלות של המתחם נשארה בבעלות ישראלית ורשומה כנכס ישראלי.
בשנות ה-90 הוקמה בסמוך טיילת שרובר, שמתחילה בסמוך לארמון הנציב ומגיעה עד ליער השלום ולפאתי שכונת אבו טור הסמוכה.
הארמון המפואר היושב בתוך חורשת אורנים ונסתר לעין , שנבנה במיקום הייחודי , זר כמעט לכל תושב ירושלים, מכיוון שהכניסה אליו מוגבלת עד לימים אלו.
זאת ירושלים שלנו-
ארמון לנציב בריטי שיועד לשליטה על הארץ בעשורים שיבואו ופונה אחרי עשור וחצי- כיאה לזר שמתכנן תוכניות ארוכות טווח במזרח התיכון,
רעידת אדמה חזקה שסודקת את אוגוסטה ויקטוריה, מול פרויקטי תמא ופינוי בינוי שמתקדמים בעצלתיים לפני הרעידה הבאה חס וחלילה,
מפקדת הצלב האדום והאו"ם , כיבוש ישראלי ולגיון ירדני,
ונוף קדומים מהפנט של כל אגן העיר העתיקה, החומות והר הבית,
בארמון מפואר מוקף גינות, מזרקות, חדר נשפים ובמה לתזמורת שלא מנגנת כבר מזמן.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים
צלם לא ידוע.
