עיר דוד והר הבית בשנת 1900, עוד משישי של ירושלים של פעם.
עיר דוד ממוקמת מחוץ לחומות ומדרום מזרח לאגן העיר העתיקה, על מה שמכונה גבעת העופל, שפירושו מקום גבוה שמורם או מתנשא.
עיר דוד היא תחילתה של ירושלים הקדומה ושם הכול התחיל.
למה מיקמו את ראשיתה של העיר החשובה ביותר בעולם במיקום נמוך ולא על פסגת ההר כמו הערים האחרות בארץ ?
דוד המלך החליט עם הפיכתו ממלך יהודה למלך כל ישראל להעביר את בירת העם מחברון לירושלים , כבש את העיר והתחיל את היישוב היהודי החדש .
בתקופה הקדומה , לפני הטילים והקסאמים טווח כלי הנשק היה מוגבל והמדרון התלול של נחל קדרון ממזרי והגיא ממערב תחמו את המקום וסיפקו לו הגנה, למעט מהמדרון הצפוני ,שלימים יוקם על ראש ההר בית המקדש.
העיר הוקמה בסמוך למשאב החשוב ביותר באותם הימים שהוא מעיין הגיחון שהיה המעיין היחיד שסיפק מים לירושלים.
הקרקע בעמקי הנחלים שמדרונותיהם נסחפו בגשמים הייתה פורייה ועשירה והתאימה לגידולים חקלאיים.
שטחה של עיר דוד היה כ- 60 דונם.
כהכנה לבית המקדש הביא איתו דוד המלך את ארון הברית וגם רכש את השטח שמוכר כיום כהר הבית על מנת לבנות עליו מזבח על ראש ההר, שהיה אז מחוץ לגבולות העיר.
בימי שלמה המלך, בנו של דוד, נבנה בית המקדש והר הבית צורף לעיר בחלקה הצפוני, יחד עם ארמון המלך ושטחה של ירושלים גדל לכדי 130 דונם.
אלו היו ימי תור הזהב של עם ישראל בעת העתיקה
וסיפורה של העיר הוא סיפורו של העם היהודי לדורותיו.
לאחר מות שלמה התפצלו הממלכה והעם לממלכת יהודה וממלכת ישראל וירושלים נשארה בירת ממלכת יהודה.
מזמן תחילת הפיצול והיעדר האחדות בין חלקי העם עבר עם ישראל תלאות, כיבוש, גירוש, חורבן בית המקדש הראשון והריסת עיר דוד וכל ירושלים של אז, גירוש והגליית עשרת השבטים שלוו בדם, מוות והרבה דמעות.
בשיבת ציון לאחר הצהרת כורש נבנה בית המקדש השני על ידי העולים מבבל לאחר תקופת גלות ארוכה, שם ישבו ובכו על הנהרות וזכרו את ירושלים בימי האחדות והעם חזר להתפלל בבית המקדש.
לאחר מכן הגדיל שיפץ המלך הורדוס (המקורי, לא החיקוי ) את המקדש והגדיל אותו והפך את המקדש ליצירת פאר והדר כדי למצוא חן בעיני התושבים היהודים ולהאדיר את שמו.
אומרת הגמרא שמי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו.
העיר גדלה והתפתחה כשעשירי העם גרו בעיר העליונה בסביבת הר הבית והעיר העתיקה של ימינו, ואילו העניים ודלת העם התגוררו בעיר דוד הישנה שלמרגלותיו.
אבל העם בציון לא למד כנראה לקח מהעבר, והמאבקים הפנימיים בין היהודים, הפילוג והמחנאות הפנימית הובילו להיחלשות ולפיצול העם וניסיון המרד ביוונים במקביל למלחמות האחים הפנימיות ביישוב היהודי הביאו לחורבן הבית השני , דם , מוות ודמעות ולחיים בגלות ארוכה וקשה מנשוא.
בשנת 1882 עלו ארצה יהודים מתימן חסרי כל וללא קורת גג.
עסקנים ונדבנים יהודיים רכשו עבורם חלקת אדמה במדרונות נחל קדרון ובשנת 1884 יוסד כפר השילוח שבסמוך למעיין, מתוך רצון לגדל באדמה הפורייה שמסביב גידולים חקלאיים לתושבי ירושלים היהודיים.
בתמונה משנת 1900 נראית עיר דוד שוממה והרוסה, המדרונות שהיו שוקקים ומלאי חיים בעבר נראים נטושים ומשמשים לחקלאות בסיסית לתושבי המקום באותה התקופה ולתושבי כפר השילוח.
בשנת 1920 פגעו פורעים ערביים מהאזור בתושבים היהודיים של כפר השילוח, הרגו וגרמו נזק ליישוב הקטן שהלך והתדלדל.
בשנת 1936 התנפלו פורעים ערביים על היהודים שנותרו בכפר, פגעו בנפש ובזזו את רכושם, וכפר השילוח ננטש סופית.
והיום- על המדרונות ההיסטוריים של עיר דוד נבנה והתפשט הכפר הערבי סילוואן בבנייה צפופה בסמוך לחומות ולהר הבית.
מי שמגיע לאזור עיר דוד של היום יתקשה מאד לזהות את הגבעות המוריקות והפתוחות שמדרום מזרח להר הבית.
עמותות שונות פועלות לרכישת רכוש יהודי קדום ולרכישת קרקעות ובתים מתושבי סילוואן הערבים כדי לחדש את היישוב היהודי הקדום שבאזור וליישב במקום יהודים.
זאת ירושלים שלנו- העיר שהיא המדד, ההיסטוריה והברומטר של חיי העם היהודי לאורך הדורות.
הלקח הכואב מחורבן שני בתי המקדש ממחלוקות פנימיות, מלחמות היהודים, מחנאות ושנאת חינם כנראה שלא נלמד עד תום.
בימים אלו אנחנו שוב חווים ימים אפלים של שנאת חינם, מחנאות ופלגנות בתוך העם, במדינה שעשתה את הבלתי ייאמן במהלך 78 שנות עצמאות ולעם מפוזר בין העמים שחזר מאלפיים שנות גלות כואבת ורווית דם ושכול שנמשך עד היום.
על השאלה אם למדנו את הלקח כעם, יענה רק העתיד.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים המשוסעת ממאבקים ומחנאות פנימית, ובתקווה אמיתית שהלקחים מחורבן העבר יילמדו בבתי הספר ובשיעורי ההיסטוריה ולא על הבשר החי.
צילום – ספריית הקונגרס.
