חזית בנין החאן בירושלים, 1965- עוד משישי של ירושלים של פעם.
במרחק פסיעות ספורות מתחנת הרכבת המנדטורית הישנה, ניצב מבנה אבן מרשים, עטוף קשתות ורווי מסתורין – בנין החאן. עבור מי שנושם את הארכיטקטורה וההיסטוריה החברתית של העיר, החאן הוא יצירת מופת של שימור, המשכיות ורוח ירושלמית נצחית.
בניין החאן נבנה בשלהי המאה ה-19, בתקופה העות'מאנית, כמבנה אורחן קלאסי (חאן) שנועד לשרת את עוברי האורח, הצליינים והסוחרים שהגיעו בשערי העיר.
מיקומו לא היה מקרי-סמוך לדרך חברון ההיסטורית שהובילה את המבקרים היהודיים שיצאו מירושלים בדרכם אל קבר רחל ומערת המכפלה, עולי הרגל הנוצריים אל כנסיית המולד בבית לחם ובהמשך את המגיעים לעיר בסוף הנסיעה היישר לתחנת הרכבת שנחנכה בשנת 1892.
פתיחת קו הרכבת הפכה את האזור כולו לשער הכניסה הראשי והדינמי ביותר של ירושלים, והחאן ניצב שם, חסון ואיתן, כדי לקלוט את הבאים.
מבחינה ארכיטקטונית, המבנה מציג את תפארת הבנייה הים-תיכונית המסורתית: חצר פנימית רחבת ידיים המוקפת אגפים, תקרות קשתות וקמרונות צלבים, וקירות אבן עבים במיוחד המעניקים בידוד תרמי מושלם מפני הקיץ הירושלמי הלוהט והחורף המקפיא. כל אבן מסותתת כאן בקפידה ומספרת על תקופה שבה לבנייה היה קצב אחר – קצב של כבוד לחומר ולזמן.
החאן היה המקום שבו נפגשו רעש פסי הרכבת המודרנית עם שקט השיירות , כאן נרקמו עסקאות בין סוחרים וכאן החלה ירושלים להיפתח אל העולם שמעבר לחומות."
במהלך השנים החליף החאן פנים רבות.
עם שקיעתה של האימפריה העות'מאנית וכניסת המנדט הבריטי, המבנה שימש כמתחם תעשייתי קל, מחסנים, ואפילו נגרייה. אך הקסם האמיתי של המבנה סירב להיעלם. האנרגיה החברתית שאפיינה אותו כנקודת מפגש במאה ה-19 חזרה לפעום בו בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר קבוצת יוצרים ואנשי חזון (ובתמיכת ראש העיר המיתולוגי טדי קולק) זיהו את הפוטנציאל הטמון בחלל והפכו אותו לתיאטרון החאן – תיאטרון הרפרטואר היוצר של ירושלים.
בתמונה- חזית החאן הנטוש ועליו שלט "תעשיית עץ ומקררים וגם חשמליים" של משפחת פרנקל משנת 1965, רגע לפני שנפחו בו חיים חדשים כבית תיאטרון ותרבות של העיר ירושלים.
הפיכתו של חאן סוסים וגמלים היסטורי לבית תרבות מודרני היא דוגמה ומופת למחזור ושימור אדריכלי למבנים היסטוריים.
החללים הרומנטיים, הקשתות החשופות והחצר הפנימית הפכו לתפאורה חיה שמקנה לכל אירוע נפח היסטורי ועומק רגשי שאין שני לו.
בשנים מאוחרות יותר הפך החאן כמקום בילוי ירושלמי ידוע שסבב סביב החצר המרכזית שבה היו בר ובית קפה, ובתחילת שנות ה -90 גם כמועדון ריקודים פתוח לקהל הירושלמי החילוני הצעיר, בימים שעוד היו עשרות אלפים מהם.
היו ימים.
השילוב בין שימור קפדני לבין פונקציונליות מודרנית הוא הסוד והקסם שמקנות שכונות העבר של ירושלים לתושביהן כיום. בניין החאן נותר עדות חיה לכך שאדריכלות איכותית ובניינים היסטוריים בעלי ערך אינם מתיישנים לעולם הם רק משתבחים, מעניקים פרספקטיבה של זמן והיסטוריה מתמשכת ומהווים השראה ותחושת המשכיות גם לדורות הבאים.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
הצלם לא ידוע לי.
