הבית הראשון שנבנה בשכונת רחביה, בית אליעזר ותלמה ילין, 1924,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
בית אליעזר ותלמה ילין הוא הבניין הראשון שנבנה בשכונת רחביה.
הדרך הסלולה בתמונה משמאל למבנה היא רחוב רמב”ן והשביל מול הבית הוא רחוב אלחריזי של היום.
הבית תוכנן ונבנה על ידי האדריכל אליעזר ילין ושותפו וילהלם הקר ובשנת 1924 הושלמה בנייתו.
אליעזר ילין נולד בירושלים והיה בנם של המורה והחוקר דוד ילין ורעייתו איטה.
בשנת 1907 נסע ללמוד אדריכלות בגרמניה ושם הכיר והתיידד עם האדריכל היהודי הגרמני וילהלם הקר.
שניהם שירתו יחד במלחמת העולם הראשונה בחיל ההנדסה העות’מאני, במהלכה בנו יחד כבישים, כבישים מהירים, מסילות ברזל וגשרים.
בשנת 1920 הקימו ילין והקר משרד אדריכלות בירושלים והיו לראשוני המתכננים והבונים של שכונת הגנים רחביה, ובתים נוספים בירושלים כמו מכללת דוד ילין, בית הכנסת אהל יצחק בקריית משה, בית גד פרומקין בפינת הרחובות רמב”ן ואבן עזרא – היום בית הכנסת נצח ישראל, ומבנים נוספים בעיר.
בשנת 1921 נישא אליעזר לתלמה, ילידת אנגליה, שהגיעה ממשפחה ציונית מובהקת והייתה צ’לנית מוכשרת בעלת שם עולמי.
בניית הבית הסתיימה כאמור בשנת 1924 ועד מהרה הפכה למרכז חברתי ואמנותי של השמנה והסלטה של ירושלים בימי המנדט הבריטי במסיבות וקונצרטים בסלון המרווח בעל התקרות הגבוהות עם מבואת הפטיו המקומר שפונה לגינה החיצונית הגדולה שאירח את קהל הסלבריטאים המוביל של אותה תקופה, הרבה לפני עידן צלמי הפפראצי וגיא פינס.
פרופסורים מהאוניברסיטה העברית לצד בכירים בממשל הבריטי ומוזיקאים מובילים בעלי שם עולמי התכנסו בסלון ביתם של אליעזר ותלמה בזמן שהתנגנו בסלון קונצרטים של הרכבים קאמריים מרחבי העולם.
אבל לעולם לא חוסן.
בשנת 1936 נאלצה משפחת ילין למכור את הבית עקב קשיים כלכליים בהם נקלע משרד האדריכלים שניהלו יחד עם וילהלם הקר.
אליעזר ילין כיהן כחבר בוועדת האדריכלים הישראלית, היה חבר בוועד הפועל של האגודה למען ירושלים וחבר בוועד שכונת רחביה.
אליעזר ילין נפטר במפתיע בשנת 1945, בגיל 57.
בשנת 1950 רכשו את הבית חבר של בני הזוג ילין, ד”ר קוניקוב ורעייתו כרמל, שדאגו לשמר את הבית, החלונות, הדלתות ופנים המבנה.
הבית נשמר במשך עשרות שנים, ובשנת 2015 נמכר הבית לאדם שהעריך את ההיסטוריה ,הקסם והאציליות של המבנה.
לאחרונה אושרה התוכנית להוספת קומות חדשות המעניקות כבוד רב למבנה המרהיב המקורי בתוספת קומות חדשות בנסיגה המדגישות את הבית האייקוני ומשמרת את ההיסטוריה, הרוח והנשמה הראויים לבניין הראשון שנבנה בשכונה, שקירותיו ספוגים בתולדות האצולה וההדר של ההתיישבות היהודית המתחדשת בירושלים.
שילוב של ישן וחדש בעיר הנצח שמתחדשת בכל יום.
זו ירושלים שלנו.
קונצ’רטו לצ’לו עם בכירים בריטים ודיפלומטיים מעונבים, לצד פרופסורים מהאוניברסיטה העברית ומוזיקאים מהשורה הראשונה בעולם.
הבניין הראשון בשכונת רחביה שבתמונה, כשרחוב רמב”ן היה עוד דרך עפר וגבעות טרשים מחוספסות סביב מה שלימים תהפוך לשכונת האצולה והעילית של העיר.
התמונה גם מעלה מחשבות על עוצמת המפעל הציוני ומה שהצלחנו לפתח ב 100 שנה, מתוכן 76 שנות עצמאות, על הנס הגלוי שנקרא ארץ ישראל ועד כמה הוא לא מובן מאיליו ועל האחריות האישית שלנו לשמור על הפקדון ועל שרשרת הדורות, במיוחד בזמן הזה.
וגם מחשבה זרה, פסולה והיפותטית – איך הייתה נראית חו”ח העיר היום, 100 שנה אחרי, ללא העליות ,שיבת ציון והתנועה הציונית , כשהפיתוח והבניה היו נתונים בידי הפלאחים והחמולות שהיו פזורים באיזור.
חזון והיסטוריה בהתהוות ומבנים מרהיבים כתזכורת לאיזון העדין בין העבר המפואר לצד ההתחדשות המבורכת של העיר היפה ביותר בעולם.
לאחר שנים ארוכות של עבודה ותהליך תכנון מטופח, הבית האייקוני יהפוך בקרוב לאחת מיצירות המופת החדשות של העיר, ויחייה מחדש את האבנים העתיקות בעיר שראתה כבר כמעט הכל.
שבת שלום לרחוק ולקרוב מירושלים,
יהי רצון שכל השבויים ישובו לביתם במהרה בריאים ושלמים ושיבוא שלום על ישראל.
