עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם- המושבה הגרמנית.
בתמונה – חקלאים בשדות עמק רפאים ומאחוריהם בתי המושבה הגרמנית.
המושבה הגרמנית נבנתה על ידי הטמפלרים בשנת 1873.
הטמפלרים שהיו מתיישבים נוצרים אדוקים שהגיעו מגרמניה לארץ ישראל במטרה להקים חברה נוצרית אמיתית בארץ האלוהים שמרכזה ירושלים.
המושבה הוקמה על ציר בית לחם וכנסיית המולד והעיר העתיקה.
עמק רפאים הוא עמק ייחודי בנוף הירושלמי ההררי, והוא היה כר נרחב לגידולי שדה וחקלאות.
לאורכו של העמק התגלו בשלב מאוחר יותר שרידי חוות חקלאיות וכפרים עתיקים שמעידים על קיום חיים חקלאיים בעמק כבר לפני מאות שנים.
עמק רפאים שבמושבה הגרמנית היה סופו של נחל רפאים , שמתחיל בעמק רפאים של ימינו, וממשיך דרך שכונת הקטמונים עד לאזור מלחה של היום, עמק לבן של ימינו שנפגש בסופו עם נחל שורק למרגלות היישוב בר גיורא.
מי שמתכנן שיט בסירה בנחל עשוי להתאכזב כי הנחל זורם רק בימי החורף הגשומים, אבל הרכבת הישנה מירושלים ליפו שנבנתה בתקופת הטורקים נבנתה על תוואי הנחל ויצאה מתחנת הרכבת בקצה עמק רפאים.
האדמה לבניית שכונת הטמפלרים הגרמניים בעמק רפאים נרכשה מערביי בית צפאפא, ובניית הבתים החדשים נעשתה על פי הידע שהיה למתיישבים הגרמניים מהבית בדרום גרמניה אבל בחומרים מקומיים.
הבתים נבנו מאבן ירושלמית והיו בני קומה אחת או שתיים, ובעלי גגות רעפים אדומים, שהיו מקובלים בגרמניה בעיקר בגלל השלג הרב שהיה נערם על הגגות בחורף.
שלג גדול לא מצאו הגרמנים במזרח התיכון החם והלוהט, ויום של שלג בשנה לא הצדיק את בנייתם, אבל גרמנים ומשמעת תמיד הלכו יחד, ומי כמונו יודעים וזוכרים זאת עד היום.
עם הזמן ועם התפתחות השכונה, ובמקביל לשלטון הטורקי ששלט בארץ בנו משפחות ערביות אמידות שהיו קרובות לצלחת בתי מידות מפוארים לצד בתי הטמפלרים וגם בקטמון טלבייה ובקעה.
הטמפלרים הגרמניים שהיו אוהדי התנועה הנאצית מצאו את השלטון הבריטי שהחליף את השלטון הטורקי עם פחות סימפטיה ואהדה, כשבריטניה הייתה חלק מבעלות הברית שנלחמו בנאצים באירופה, והמתיישבים הטמפלרים הושמו בהסגר והוגלו לאוסטרליה, כי הבריטים לא מצאו מקום רחוק יותר.
עם פרוץ מלחמת העצמאות נטשו המתיישבים הערביים את בתיהם ולאחר הקמת המדינה אוכלסו בבתים עולים חדשים שהגיעו למדינה שזה עתה נולדה.
בגלל השטח הגדול של הבתים , חולקו הבתים למספר דירות קטנות ובהן אוכלסו משפחות שלמות, לעיתים עם שירותים משותפים בחצר ועם מטבח משותף.
לי אישית זכור סיפור אחד (מני רבים) שסיפר לי בן של אחת המשפחות שעלו לארץ באותה התקופה, שסיפר על ההתלבטות שהיתה להוריו עם הגעתם לירושלים- הסוכנות היהודית הציעה להם לגור במשותף בבית ערבי רחב מידות במושבה הגרמנית שחולק עם עוד 5 משפחות עולים וחדר השירותים היה משותף לכולם והוצב בחצר, לצד המטבח החיצוני המשותף,
ואב המשפחה התעקש ורצה לגור בשיכון רכבת חדש שעתיד היה להבנות בשכונת בקעה.
כמובן שהמשפחה עברה לגור בבית המחולק , כי למילה ולרצון של האישה יש תוקף לאורך כל התקופות בהיסטוריה.
לימים רכשה המשפחה את שאר הדירות המחולקות מהשכנים, ומכרנו את דירת הגן כעבור שנים בסכום עתק.
האב כבר לא היה בחיים לראות כמה טוב שלא קיבלו את עצתו..
המושבה הגרמנית הפכה לאחת השכונות הציוריות והמבוקשות בירושלים, עם סמטאות ירוקות וקסומות, לצד רחוב עמק רפאים המתפתח.
עם התגברות גלי העלייה של סוף שנות ה 50 ושנות ה- 60 של המאה הקודמת נבנו במושבה בתי דירות לאכלוס מאסת העולים החדשים, שלא התחשבו בבניינים הישנים ובהיסטוריה המפוארת של המושבה הגרמנית, וכך ניתן לראות שיכוני אבן ובניינים קטנים בסגנון ישראלי של השנים ההם לצד בניינים מפוארים והיסטוריים ששומרו עד היום מתוך מחשבה לשמר את ההיסטוריה גם לדורות הבאים.
עיריית ירושלים ומחלקת השימור שלה הבינו בשני העשורים האחרונים את חשיבות שימור הבניינים המפוארים שנבנו לפני יותר ממאה שנה ושימור אופי השכונה.
למושבה הגרמנית תוכננה תוכנית אב משלה, שמגבילה את הבנייה בבניינים ישנים ואת הגובה המותר גם לבניינים חדשים
והיצע הדירות כיום במושבה מוגבל מתמיד.
שנים רבות עברו מאז שהטמפלרים הוגלו מהארץ ובעשורים האחרונים המושבה הגרמנית חיה ותוססת.
עמק רפאים שהפך מזמן לרחוב המרכזי של המושבה מלא בחנויות מגוונות- מקולנוע סמדר ז"ל שהיה בין בתי הקולנוע היחידים בעיר שהיה פתוח בשבת והיה מקום מפגש לירושלמים ותיקים, הקרפ של החגיגה של באבט וגלידריות בתי קפה ומסעדות.
עם התפתחות מערכת התחבורה בעיר תחל בקרוב העבודה על הרחוב להקמת ציר הרכבת הקלה שיחבר את מרכז העיר עם דרומה, בריכת ירושלים נהרסה ונבנתה מחדש, והשכונה פורחת ומבוקשת יותר מאי פעם על ידי ירושלמים, תל אביבים ותושבי חוץ שמעריכים את יופייה ואופייה.
בתים פרטיים ישנים נקנו על ידי יהודים בעלי ממון מהארץ והעולם, שומרו, שופצו והורחבו ברוח השימור הנדרש ומהווים חלק משכיות החמדה של השכונה.
אוכלוסיית השכונה משתנה והרצון לגור בה גבוה מתמיד.
במסגרת ההתחדשות העירונית שמוסדרת כיום בעיר ,מקצת מהשיכונים הישנים שנבנו בחופזה ולא מתאימים לאופי השכונה ייהרסו ובמקומם ייבנו בניינים חדשים ונמוכים בתכנון שהולם את אופי השכונה.
אחרי עשרות שנים הגיע הזמן לתקן את מה שנבנה בחופזה וללא התאמה למרקם השכונה, ואכן בימים אלו אושרו סוף סוף הריסתם של שני בנייני שיכון מכוערים שעמדו במשך עשורים כנטע זר בין הבניינים היפים שמסביבם ,בחלקה המערבי של השכונה ברחוב המגיד בסמוך לחורשת הירח הירוקה ותיכון הרטמן.
במקומם ייבנה בתכנון אדריכל ירושלמי ידוע המתמחה בשימור מתחם יוקרתי של שלושה בניינים נמוכים בני חמש קומות עם חצר ירוקה ומשותפת, ברוח בתי המושבה הישנים, עם חזיתות אבן מפוארות –
אחרי הרבה שנים הגיע הזמן למתחם חדש ומודרני ברוח השכונה הציורית- סוג של החזרת עטרה ליושנה.
מוטב מאוחר מאשר אף פעם.
זאת ירושלים שלנו-
את הרכבת מימי הטורקים החליפה הרכבת הקלה החשמלית,
בבתי הטמפלרים הנוצרים תומכי הנאצים גרים יהודים מהארץ ומכל קצוות תבל, את שדות החיטה בעמק רפאים החליפו בניינים שאוכלסו בעולים החדשים, והמסעדות ובתי הקפה של עמק רפאים מלאים ושוקקי חיים עם אורחים מכל קצוות הארץ והעולם.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים❤️
מקור התמונה לא ידוע ונלקח מתוך מאמר של ד"ר איל דודסון
עיבוד בצבע- תמר הירדני
