עוד משישי של פעם בירושלים,
גן הפעמון, 1980.
בשנת 1965 החליטה עיריית ירושלים לתכנן את האזור המזרחי של העיר, שהיה שומם ומבודד בשל סמיכותו לקו שביתת הנשק עם הירדנים.
התכנון נערך באמצעות תחרות אדריכלים והצעות לתכנון המתחמים, אבל כמו שקורה לא פעם במחוזותינו לא עלה דבר.
מאוחר יותר אוחדה העיר, קו שביתת הנשק נעלם לו והעירייה נדרשה לתכנון מחדש.
גן הפעמון שוכן במתחם עומריה, בסוף רחוב המלך דוד ובין השכונות טלביה, המושבה הגרמנית וימין משה, והוא פתחו הצפוני של עמק רפאים.
עד לשנות השבעים היו שטחי הגן והשטחים שמדרום לשכונת ימין משה אזור טרשים מנוקד בעצי זית עתיקים.
בתחילה תוכננה במקום תוכנית מגורים רחבת היקף לבניית מגדלי מגורים ובתי מלון, אבל בעקבות מחאה ציבורית בוטלה התוכנית ובמקומה הוצע להקים במקום פארק ירוק ופתוח.
הגן הוקם בשנת 1976 ותוכנן על ידי האדריכל אולריק פלסנר.
פלסנר היה אדריכל דני בעל שם עולמי שעבד בסרי לנקה שם תכנן את בתיהם של עשירי באי, מאוחר יותר עבר ללונדון ושהה גם תקופה בארץ כשהשתתף בתכנונו של מלון הילטון.
לישראל הגיע הדני החביב והמוכשר בשנת 1972 והתיישב בירושלים אחרי שהכיר אישה ישראלית והקים איתה משפחה.
פלסנר קיבל את העבודה לתכנון הגנים בהזמנת הקרן לירושלים שבה עמד בשעתו טדי קולק.
הגן נחנך במלאת 200 שנה לעצמאות ארצות הברית, ובמרכזו עמד פעמון העתק לפעמון הדרור המפורסם בפילדלפיה.
הפעמון ניתן לכנסת ישראל במתנה ביום העצמאות של מדינת ישראל בשנת 1955 על ידי מושל פילדלפיה, ונקבע שפעמון החירות יוצב במשכן הכנסת החדש.
בינתיים הוצב הפעמון באופן זמני בגן הוורדים, עם שלט שקובע שהפעמון יועבר בעתיד למשכן הכנסת החדש.
הזמני הפך לקבוע, השלט אמנם הבטיח, אבל למציאות חיים משלה.
משכן הכנסת הוקם בשנת 1966 ונציגי ממשלת ארה”ב שאלו את מזכיר הכנסת מתי יעבור הפעמון למשכן, כי טקס חנוכת הכנסת מתקרב.
מזכיר הכנסת פנה אל מהנדס מחוז ירושלים דאז, שענה שההעברה תעשה לפני חנוכת המשכן החדש.
חנוכת משכן הכנסת התקיימה כסדרה, הפעמון נותר במקומו, ועמד בודד ומיותם בגן הוורדים וציפה עשר שנים תמימות למישהו שינענע אותו, עד שהוזז בוקר אחד לשטח שתוכנן והחל להבנות במתחם עומריה, שנקרא על שם הפעמון הסורר.
אף אחד לא הבין כיצד הגיע פעמון החירות לגן שמרוחק מגן הוורדים כעשרה קילומטרים, רצופים עליות וירידות.
בתחילה חשבו שייתכן שהפעמון קיבל החלטה אישית לצאת אל החופש אחרי שנמאס לו לעמוד בודד וגלמוד (בכל זאת הוא היה פעמון חירות) וקיפץ כל הדרך אל הגן החדש, אבל למראה הפעמון ומשקלו הרעיון נפסל על הסף.
ספקולציות נוספות הועלו, אבל תשובה לא נמצאה.
בשנת 2022 לרגל יום ההולדת של הכנסת חיפשו עובדי ארכיון הכנסת חומרים היסטוריים שטרם פורסמו.
שם הם מצאו להפתעתם את האקדח המעשן של פרשת הפעמון-
חלופת מכתבים בין ראש העיר טדי קולק ליו”ר הכנסת דאז ישראל ישעיהו.
בארכיון נמצא מכתב שכתב טדי קולק שמספר שהעירייה רצתה להקים גן שייקרא על שם פעמון החירות וחשבה לרכוש בעצמה עותק של פעמון החירות, אבל אז נזכרו בעירייה כי קיים עותק של פעמון כזה בשטח הכנסת, והציבור הרחב איננו מרבה לחזות בו.
“נראה כי לעירייה כי אין טעם לרכוש פעמון כזה, והעירייה מבקשת שהכנסת תעמיד לרשותה את הפעמון הקיים”.
יו”ר הכנסת ענה אחרי שבוע שהוא מסכים ברצון רב להעביר את הפעמון ומבקש שתמצא דרך מכובדת לציין כי הפעמון הועמד שם ברשות הכנסת, כדי לצאת לידי חובה מול התורמים.
הפעמון אכן עבר. השלט פחות.
למעשה, עד היום אין אזכור בגן כיצד הגיע לשם הפעמון הסורר,
מעין תערובת של סלאח שבתי עם נפלאות פרויקט הישראבלוף.
מאז פתיחתו בשנת 1976 הפך הגן לאטרקציה לציבור הירושלמי,
וכלל מגרש החלקה לגלגיליות , גני שעשועים, מגרשי כדורסל וקט רגל, אמפיתיאטרון ל- 500 צופים ופסל דרקון ענק בשם ג’רי הוצב בחלקו הצפוני.
השמחה הייתה רבה ובמקום נערכו שבוע הספר, מסיבות ואירועים עירוניים.
במקום פעל גם תיאטרון הקרון שעבר למשכנו החדש בשנת 2016.
ורק פעמון החירות שנתרם על ידי מושל פילדלפיה תלוי ועומד לו במרכז הפארק, תזכורת לימים עברו, ולימים עתידים של חירות בתקווה שיגיעו במהרה.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
צלם- פריץ כהן, לע”מ.
