עוד משישי של ירושלים של פעם,
והפעם- המצור על ירושלים , 1948, תושבי העיר מחכים למשאיות המים מהשפלה, ברח המלך ג׳ורג׳.
מים זורמים בבית,
הדבר הטריוויאלי ביותר היום, היה פינוק וחלום בירושלים שלפני מלחמת העצמאות.
ירושלים הייתה מוקפת מכל עבריה ביישובים ערביים שחלשו על דרכי הגישה לעיר, והתנועה לעיר הפכה למסוכנת ובלתי אפשרית לעיתים.
היישוב היהודי בעיר, מנה כ 100,000 יהודים, שגרו בשכונות מבודדות שביניהן שכונות ערביות, והערבים שמנו כ 65,000 תושבים באותה התקופה, מנעו ככל יכולתם את הגעתן של השיירות מאיזור המרכז שנשאו עימן מזון, תרופות ומים.
במרץ 1948 נחסם עורק התנועה המרכזי דאז, ונחסמה האפשרות להבאת אספקה שוטפת של נשק, ציוד רפואי, מזון ותחמושת, והשכונות היהודיות הופגזו והותקפו בלילה וביום.
באותה התקופה הגיעו משאיות בודדות מאיזור המרכז שנשאו מים לתושבים, לשתיה ולבישול.
הכמות הוקצבה לכל משפחה, ומשמעת מים חמורה הושתה על העיר.
המשפחות שבביתן לא היה בור מים, שהיה נפוץ בתקופות ההן, ואגר את מי הגשמים של החורף ממרזבי הגגות, היו תלויות באספקת מים חיצונית.
בתמונה, משפחות ממתינות לחלוקת המים עם פחים ודליים ברחוב המלך ג׳ורג׳, והבנינים שנראים מאחור קיימים עד היום, ממספר 8 ועד למלך גורג 12.
בחודשים אפריל עד יוני , בוצעו מספר מבצעים צבאיים במטרה לפרוץ את המצור על העיר, ולחברה מחדש לאיזור השפלה.
בחודש יוני 48 אותרה דרך חלופית לעיר, וביולי הוסר המצור על העיר.
כיום קשה לדמיין את החיים ללא מים זורמים בבית,
בין שיטוט באינטרנט להזמנת מקומות במסעדות יוקרה, טיולים לחו״ל ובריכות שחיה פרטיות,
אבל זו היתה מנת חלקם של תושבי העיר עד למלחמת העצמאות.
וכל זה קרה רק לפני 74 שנים, לא בימי משה רבנו.
מים חיים מהשפלה, התקפות התושבים הערביים על תושבי השכונות היהודיים , מובלעות של שכונות יהודיות , מלחמה על העיר, ואיפוק , גבורה וחוסן ירושלמי.
זאת ירושלים שלנו.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים
תמונה מארכיון המדינה
