בית אברהם קוזלוב – רחוב אברבנאל 2,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
בלב שכונת רחביה בירושלים, בין רחובותיה הירוקים והשלווים, ניצב בנין יפהפה ברחוב אברבנאל 2, ופינת רחוב אלחריזי.
בית ירושלמי טיפוסי הנושא עמו סיפור עשיר של היסטוריה עירונית ומשפחתית.
הבית נבנה בשנת 1924 על קומה אחת על ידי אברהם קוזלוב, שרכש את המגרש כבר ב-1913.
קוזלוב, שהיה ציוני נלהב עוד ברוסיה היה מן החלוצים שבאו לבנות בירושלים ושילב בבניית הבית סגנון אקלקטי עם מוטיבים אוריינטליים, תוך מחשבה על כל פרט ועל שילוב בין נוחות המגורים לבין ההשראה המקומית של העיר העתיקה.
הבית שימש במשך עשרות שנים מקום מגורים למשפחת קוזלוב, ובהמשך למשפחת אלפרן, והפך למוקד של חיי משפחה, קהילה ואירוח.
אלפרן, שהיה קצין בצבא הפרשים בצבא הרוסי פגש במהלך הקרבות את יוסף טרומפלדור, ששכנע אותו לעלות לארץ. הוא הצטרף לגדוד העבודה של טרומפלדור במטולה, משם הלך ברגל אל תל חי, ולאחר מכן הגיע לירושלים והיה בין חברי גדוד העבודה המקומי שהתבסס כולו על עבודה עברית.
הוא הצטרף לקבוצה שלמדה סתתות אבן בבצלאל,התאהב בעבודת האבן והתחיל בנוסף לעבודת הסתתות ובניית שכונת רחביה גם לפסל העצמו פסלים מהאבן הירושלמית שהייתה חומר הציפוי למבנים בעיר.
בשנת 1934 התקיימה באצטדיון וומבלי שבלונדון תערוכה שכללה אומנות מכל המושבות הקולוניאליות של האימפריה הבריטית דאז, ואלפרן שהיה ידוע בכינויו בראדה (זקן ברוסית) בגלל הזקן העבות והארוך בו התהדר, סיתת באבן מפה של ארץ ישראל בגודל 2 מטרים על 160, ובמשקל כמה טונות שהועברו אחר כבוד לבירת הממלכה הבריטית מהמושבה שבארץ ישראל והוצגה אחר כבוד בתערוכה.
לימים ביקשה המשפחה לקבל את המפה בחזרה אליה אך גורלה לא נודע.
בשנת 1946 נוספו לבית קומה וחצי נוספות בתכנונו של האדריכל אליעזר ברוצקוס, תוך שמירה על האופי המקורי של המבנה, ובפיקוחו הצמוד של קוזלוב.
רחוב אברבנאל הירוק והפסטורלי הקנה לדייריה בית תחושת שלווה, אך גם עמד כעד לשינויים ההיסטוריים הגדולים שהתחוללו בעיר.
במהלך תקופת המנדט, מלחמת העצמאות והקמת המדינה, היה הבית עד לרגעים מכריעים. הוא שימש מקלט בשנות המצור, אירח אנשי ציבור וחברי מחתרות, וגם מקום של התרגשות ביום הכרזת העצמאות. במרפסתו עמדו בני המשפחה, בהם דורות צעירים שזכו לראות את ההיסטוריה מתהווה לנגד עיניהם.
בבניין גרו לאורך השנים פנחס רוזן, שהיה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, מר ליכטהיים שהיה יו”ר איגוד הייקים שעלו מגרמניה וחיים קדמון (קוזלוב) שהיה בנו של אברהם ושימש במשך עשרות שנים כאפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל. בקומת הקרקע התגורר מנהל בנק יפת שעזב את הארץ במהלך מלחמת השחרור. לדירתו הנעולה פלשו לבסוף עליזה ביגינסקי ובעלה.
עליזה, שהייתה אחת מהנשים הגיבורות שלחמו בגוש עציון עד לנפילתו הייתה אחת מארבעת המגינים היחידים שנשארו בחיים מתוך 131 מתיישבים ואנשי ההגנה ששרדו את קרבות הגבורה בכפר עציון, והייתה האישה היהודייה הראשונה שנלקחה בשבי ע”י הכוחות הירדנים.
את הפרטים המרתקים על תולדותיו של הבניין סיפר לי אמנון רמון, חתנו בן ה- 91 של קוזלוב ואיש שכונת רחביה, שעדיין זוכר את הפרטים וההיסטוריה המרתקת של הבניין ודייריו.
ביתו של אמנון, ד”ר עינת רמון, נכדתו של אברהם קוזלוב וילידת הבית, מספרת :”כל קיר בבית, כל אבן וכל עץ ברחוב אברבנאל – הם חלק מהזיכרון שלי. הבית הזה הוא לא רק מקום מגורים, אלא סיפור חיים שלם, אישי וגם לאומי.”
זאת ירושלים שלנו – עיר שבה בית איננו רק מבנה אדריכלי יפהפה מאבן, אלא עדות חיה לתולדות ירושלים, עיר שבה ההיסטוריה וההווה שזורים זה בזה, עם זיכרונות המשפחות שחיו בו, מאבקי התקופה ואת החלומות של הדור המייסד.
עד היום מהווה הבית סמל למורשת ירושלמית עשירה, בית שגדל בו דור שלם שראה את העיר מתעצבת והפך בעצמו לחלק בלתי נפרד מסיפורה של ירושלים ושל תחיית המפעל הציוני וחזרתו של העם היהודי לארצו.
כיום, הבניין מחוזק מחדש וקומה נוספת נבנית בבניין ההיסטורי והפינתי, ונפלה בחלקי הזכות לקחת חלק במכירת הדירות ההיסטוריות שעומדות בו למכירה, בעיר שכל אבן מספרת סיפור.
מטרומפלדור שפגש בשדה הקרב קצין רוסי בעל מידות וזקן שחור, שהפך לסימן ההיכר שלו, ושעלה לארץ בעקבות הפגישה, לקוזנוב שבער בו הניצוץ הציוני ועזב את רוסיה לטובת ארץ ישראל תחת השלטון העותמאני, שבנה בניין לו ולבני ביתו, ששיכן את שר המשפטים ואת השבויה היהודית הראשונה בארץ ישראל שעדיין לא קמה, והסיפור שעדיין מתהווה מיום ליום בהיסטוריה מתמשכת שהיא בעצם סיפורו המופלא של המפעל הציוני.
שבת שלום לקרוב ולרחוק, כתיבה וחתימה טובה.
שיחזרו החטופים במהרה, יירפאו הפצועים וכל חיילינו ישובו לשלום,
ושיבוא שלום על ישראל.
