בית הבריאות שטראוס ברחוב הנביאים שנת 1950,
עוד משישי של ירושלים של פעם.
ברחוב שטראוס 24, בלב אחד הרחובות ההיסטוריים והמרתקים ביותר בירושלים, הרחוב שריכז אליו לאורך המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 קונסוליות, בתי חולים מפוארים ואחוזות אצולה, ניצב מבנה אבן מונומנטלי ומרשים שמאחורי שעריו התחוללה מהפכה שקטה שהצילה את חייהם של רבבות מילדי העיר.
השנה היא 1927. ירושלים בתקופת המנדט הבריטי מתמודדת עם תנאי תברואה ירודים, עוני כבד ומגפות קשות שהפילו חללים רבים בעיקר בקרב תינוקות וילדים רכים.
תמותת התינוקות בעיר הרקיעה שחקים כתוצאה מזיהומים ומחלב בקר מקומי לא מפוסטר, שהועבר בכדים פתוחים ונשא מחלות קשות כמו שחפת ומחלות מעיים.
אל החלל הבריאותי הזה נכנס נתן שטראוס, איש עסקים יהודי אמריקאי אמיד, מבעלי רשת הכלבו מייסיס, שהקדיש את הונו ומרצו לפילנתרופיה בארץ ישראל, ועל שמו נקראת גם העיר נתניה.
שטראוס, שחווה על בשרו אובדן ילדים ופעל רבות לקידום פיסטור חלב בארצות הברית, החליט להקים בירושלים מרכז ראשון מסוגו לרפואה מונעת שישרת את כל תושבי העיר, ללא הבדל דת, גזע ולאום, ביוזמה משותפת עם הנרייטה סאלד וההסתדרות הציונית הדסה.
את תכנון המבנה הפקיד שטראוס בידי האדריכל הבריטי והיהודי הנודע בנימין חייקין, ממתכנני המבנים המובילים בירושלים המנדטורית, שחתום בין היתר על אמפיתיאטרון האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מלון המלך דוד ובית עמנואל.
חייקין שילב בין האבן הירושלמית המסורתית לעקרונות האדריכלות המודרנית והפונקציונלית.
חזית סימטרית מרשימה, חלונות רחבים להכנסת אור שמש טבעי ומסדרונות מרווחים בעלי תקרות גבוהות שנועדו להבטיח זרימה של אוויר צח, מרכיבים קריטיים במלחמה בזיהומים ובחיידקים. מעל שער הכניסה נחרתה באבן הכתובת: בית הבריאות נתן ולינה שטראוס.
עם פתיחתו הרשמית בשנת 1929, בניהולה של ההסתדרות הציונית הדסה, הפך המקום למוסד פורץ דרך.
בבניין הוקמה תחנת החלב המודרנית הראשונה בעיר, שסיפקה חלב מפוסטר, נקי ומבוקר שנארז בבקבוקי זכוכית סטריליים ונמכר במחירי עלות או חולק בחינם למשפחות מעוטות יכולת.
בימי שישי בבוקר, עוד לפני שהחלו בישולי השבת, השתרכו לאורך רחוב הנביאים תורים ארוכים של אימהות. נשים חרדיות משכונת מאה שערים הסמוכה עמדו לצד נשים ערביות מהעיר העתיקה ונשים חלוצות ממרכז העיר, עגלות התינוקות הצטופפו בחצר, וריח חריף של חומרי חיטוי ויוד התערבב בריח החלב הטרי.
בבניין פעלו גם מרפאת שיניים חלוצית לילדי בתי הספר, מכון לבדיקות ראייה ומלחמה במחלת הגרענת שעיוורה רבים מתושבי העיר, ומטבח תזונה שהגיש ארוחות חמות ומזינות לילדים רעבים.
עם פרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1948 הפך רחוב שטראוס, שנקרא ע"ש נתן שטראוס לאחד מקווי החזית המתוחים והמסוכנים בעיר.
המבנה המסיבי של בית שטראוס, ששלט על המעבר בין מרכז העיר למזרחה, שימש כמוצב קדמי וכעמדת הגנה קריטית עבור לוחמי חטיבת עציוני אל מול כוחות הלגיון הירדני והצלפים שירו מחומות העיר העתיקה.
תחת מטר של פגזים וצליפות, המשיך הצוות הרפואי להעניק במרתפי האבן עזרה ראשונה לפצועים ולחלק מנות מזון לתינוקות הנצורים של ירושלים. חלונות המבנה מוגנו בשקי חול, והקירות העבים הגנו על האזרחים ועל הלוחמים כאחד.
לאחר המלחמה וחלוקת העיר עמד הבניין במרחק עשרות מטרים בודדים מקו שביתת הנשק והגבול הירדני, אך המשיך לפעול ללא הפסקה כמרכז בריאות עירוני.
במרוצת השנים הועבר המבנה לניהול משרד הבריאות וקופות החולים, והמשיך לשמש מוקד לרפואת שיניים ציבורית ומרכז טיפת חלב שהעניק שירות לדורות של ילדים ירושלמים.
כיום רחוב שטראוס ורחוב הנביאים הסמוך עוברים תנופת התחדשות ובנייה יוצאת דופן. בתי החולים ההיסטוריים ואחוזות האבן הפכו למתחמי מגורים יוקרתיים ובתי פאר.
בית הבריאות שטראוס ניצב בגאון כעוגן היסטורי שאבניו מספרות על ירושלים של תחילת שנות ה- 20 של המאה הקודמת ועל חזון ,חסד ובריאות ועל אתגרי התושבים שחיו בירושלים, לפני פחות ממאה שנה.
בירושלים, מבנים ונדלן נמדדים לא רק באיכות הבנייה, אלא בסיפור ההיסטורי שיצק את יסודותיהם. החיבור בין חקר המורשת האדריכלית של העיר לבין האהבה לעיר לאורך עשרות שנות עשייה מקצועית, ממחיש בכל פעם מחדש עד כמה כל אבן בעיר נושאת עמה נשמה, זיכרון וחיים שלמים.
האימהות הצעירות של שנות העשרים כבר אינן איתנו, כדי החלב של המנדט נדמו, והיריות מחומות העיר העתיקה שככו מזמן, אך הרוח של נתינה, הצלת חיים ואחווה אנושית עדיין ספוגה עמוק בין אבני בית הבריאות.
זאת ירושלים. שלנו מגפות הולכות ובאות,אימפריות קמות ונופלות , ועם הנצח שממשיך לצמוח, לבנות, לחדש וליצור חיים חדשים לצד האבנים העתיקות.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
צילום- ארכיון בנו רוטנברג
