עוד משישי של פעם,
והפעם- האוטובוס הראשון בשכונת תלפיות, 1925.
בשנת 1911 פנה יצחק לוי, מנהל בנק אפ”ק, שהיה המוסד הפיננסי המרכזי של היישוב היהודי בתקופת השלטון העות’מאני אל ארתור רופין, מנהל המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית העולמית בבקשה לבנות שכונת מגורים לעובדיו בירושלים.
אחרי חיפושים אותרה חלקת אדמה בגודל 145 דונם בדרום ירושלים שהייתה שייכת למתיישבים הטמפלרים, שהגיעו כזכור מגרמניה.
הטמפלרים לא הסכימו למכור רק חלק מהקרקע להקמת שכונת המגורים לעובדי הבנק, אבל רופין החליט לרכוש את כל החלקה כמקשה אחת במטרה להקים עיר יהודית מודרנית לצד העיר העתיקה, בתוכנית שאפתנית לבניית 800 יחידות דיור.
בתקופת השלטון העות’מאני היה כמעט חופש מוחלט לתכנון ובינוי העיר.
תכנון השכונה החל, אך מלחמת העולם הראשונה טרפה את הקלפים.
לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים פנו המתכננים לשלטונות הבריטיים, שדרשו תוכנית מתאר לשכונה החדשה.
בשנת 1920 פנה רופין לריכרד קאופמן, האדריכל היהודי-גרמני עתיר הזכויות שתכנו בין היתר גם את שכונת רחביה, בית הכרם, היישוב נהלל, העיר רמת גן ועוד.
לאחר חודשים של עבודה הכין קאופמן תוכנית מפורטת לשכונת תלפיות להקמת 800 יחידות דיור תוך התחשבות במבנה הטופוגרפי של השכונה על בסיס תכנון שכונות עיר גנים – שכונות גנים ירוקות ומרווחות, עם שטחים ירוקים שגדולים משטחי המגורים, שדרת ירק מרכזית וגינות ציבוריות.
קאופמן גם קיבל הקלה ואישור חריג מהשלטון הבריטי לבנות חלק מהבניינים בציפוי טיח, למרות ההנחית השלטון הבריטי לבנות בירושלים בתים בציפוי אבן ירושלמית, הנחייה שקיימת עד היום.
בתוכנית נכלל בין היתר בית מלון, מעון לעולים חדשים, בית מרחץ, מגרש ספורט, בית כנסת, גני ילדים, אקדמיה לאומנות ועוד. המבנים הציבוריים תוכננו מסביב לראש ההר שעליו שכנה שכונת תלפיות.
על ראש הגבעה תוכננה האקדמיה לאומנות, ורוב שטח השכונה הגבוהה צפה אל חומות העיר העתיקה מחד והרי אדום וים המלח לצופים לכיוון מזרח.
השם לשכונה נבחר בגלל הנוף המרהיב לכיוון העיר העתיקה ומעליו מגדל דוד – “כמגדל דוד צווארך בנוי לתלפיות” כדברי החכם באדם בשיר השירים.
שמות הרחובות ניתנו על שם ישובים שאותם היה ניתן לראות מהשכונה, כמו כפר עציון ובית הערבה, ובנוסף ניתנו שמות הרחובות לאתרים שנצפו מהשכונה – רחוב ים המלח, הירדן, הגלעד, עין גדי וכדומה.
תלפיות נחשבה כשכונה רחוקה ומנותקת מהמרכז העירוני של ירושלים ברחוב יפו ומתחם מגרש הרוסים, והייתה פרבר פריפרי של ממש.
העבודה להקמת השכונה התבצעה במהירות יחסית ועד 1924 נבנו בתלפיות ארבעים בתים.
בין תושבי השכונה היו אליעזר בן יהודה, ארייה לייב יפה- יו”ר קרן היסוד, הצייר אבל פן, וחוקר הספרות הפרופ’ יוסף קלאוזנר.
התושבים אפילו לא שילמו מיסים עירוניים לעיריית ירושלים, וועד השכונה דאג לשירותי מים וחשמל. הוועד דאג גם לתחבורה הציבורית, ובתמונה האוטובוס הראשון בתלפיות, 1925.
הסופר הגדול ש”י עגנון, מראשוני תושבי השכונה וחתן פרס נובל לספרות, כתב בספרו “האש והעצים” – “היה אבטובוס יוצא ובא בעיתו ארבע פעמים ביום, והיאך היה עושה אם היה צריך להתייעץ עם שכינו ? והרי טלפון לא היה?
היה נוטל שופר ועולה על גג ביתו ותוקע בשופר, שומעים שכניו, ובאים”.
וכך הומצא הסטרטאפ הראשון בשכונה – מערכת כריזה ואפליקציית נסיעות משוכללת במארז קומפקטי מקרן של כבש, שגם לא דורש טעינה.
מאוחר יותר הואטה מאד עבודת הבנייה בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים פנימיים בין חברי גדוד העבודה, שהתפרק לאחר מכן בשנת 1927, בעקבות אותו סכסוך.
הייתה זו תזכורת מחודשת למלחמות היהודים ביהודים שמלוות אותנו מימי ראשיתנו כעם – מיוסף ואחיו, יציאת ים סוף, חטא העגל, המרגלים, חורבן בתי המקדש, מצדה (*רשימה חלקית), דרך גדוד העבודה של תקופת המנדט, ולצערנו עד ימינו אנו.
מתברר שלמרות הכול – עדיין לא למדנו כלום.
תזכורת נוספת כואבת ומדממת ניתנה לנו בשבת שמחת תורה לפני כשנתיים.
האם נלמד משהו אחרי 3,000 שנה של מלחמות היהודים?
רק הזמן יגיד…
(*ספוילר עצוב- בהתחשב בניסיונות העבר, מצבנו לא משהו.)
בסיכומו של דבר נבנו בשכונה פחות מ- 10% מתוכניתו המקורית לשכונת הגנים המפוארת של קאופמן .
לאחר מלחמת השחרור הפכה תלפיות לשכונת ספר וגבולה המזרחי היה גם גבולה המזרחי של ירושלים. רחוב ביתר בחלקו הצפוני היה הגבול של השטח המפורז עם ירדן שבו שכנו כוחות האו”ם, ושוחרר רק במלחמת ששת הימים.
לאחר מלחמת ששת הימים עבר קו הגבול אל נהר הירדן והשכונה עברה מהפך.
בתיה הכפריים נהרסו לטובת שיכונים בני 3-4 קומות, ושיכונים חדשים ומכוערים הוקמו באיזור, חלקם עוברים בימים אלו תהליך של פינוי בינוי והריסתם לטובת מגדלי ענק לצידי רחוב דרך בית לחם.
כך חולפת לה תהילת עולם…
שנצליח ללמוד מניסיונות העבר הכואבים והמדממים ונזכה ליישב את ירושלים בבתים ואנשים הראויים לכך 
שיחזרו אחינו החטופים במהרה לבתיהם יחד עם חיילי צה”ל, שנפעל ונזכה לאחדות אמיתית בינינו ושיבוא שלום על ישראל.
שבת של שלום ובשורות טובות מירושלים 
התמונה עובדה ע”י תמר הירדני- הצלם לא ידוע
