דוד בן גוריון שותל עץ ארז ביער ירושלים, 1958.
עוד משישי של ירושלים של פעם.
עם קום המדינה היו ההרים שמקיפים את ירושלים קרחים ושוממים, אדמת טרשים של ממש. הקיץ בארץ ישראל יבש ושחון במשך כמה חודשים רצופים, ובאזור לא צמח חורש טבעי. רוב הרים המקיפים את ירושלים היו בשטח מדרוני וסלעי שלא מתאים לחקלאות.
התושבים המקומיים המעטים שהיו בארץ באותה התקופה התרכזו יותר בהתנכלויות לתושבים היהודים הוותיקים ואלו שזה עתה הגיעו ובביצוע פוגרומים ופרעות, ופחות בהפרחת השממה, נטיעת עצים לעשורים הבאים ומחשבה על איכות החיים העתידית.
מנהיגי המדינה והעיר, שחלקם הגיעו מאירופה הירוקה והרוויה במים לאורך כל השנה ראו את העתיד, כמו שמנהיגים אמיתיים אמורים לראות למרחק עשרות שנים קדימה, והחליטו לכסות את גבעות הטרשים ביערות ירוקים, לנוף, לצל, לטיולים, לניקיון האוויר ולרווחת הנפש.
הקרן הקיימת לישראל בסיוע ומימון של תורמים פרטיים, רובם מארצות הברית, החלו בשנת 1956 במבצע נטיעות מרשים שנמשך שנתיים ובמסגרתו ניטעו כמיליון עצים חדשים על מנת ליצור לעיר הבירה של המדינה הצעירה יער לבילוי ופנאי לתושבי העיר והאזור.
בתמונה- דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל נוטע עץ ארז הלבנון בפברואר 1958, כשלצידו גרשון אגרון, סגן ראש העיר דאז ויוסף וייץ מהנהלת קק”ל.
ההרים הקרחים שברקע מספרים את סיפורה של ירושלים ושל מדינת ישראל.
ממדינה קטנה, חרבה ושוממה עד להגעתם של העולים הראשונים לארץ, והיום, 77 שנים אחרי, מדינה מופלאה עם יערות ירוקים ושדות פורחים.
מאחורי השותלים אפשר לראות גם את סכר בית זית, אבל זה כבר ראוי לסיפור נפרד, בסגנון חכמי חלם.
ארז הלבנון שנטע בן גוריון ניטע בהר הרצל, שהוא מעין קפסולה של שיבת העם היהודי לארצו. בסמיכות לקבר הרצל, מייסד המדינה, בקרבת יד ושם לזכר ששת המיליונים וליד בית הקברות הצבאי לחיילי צה”ל, בו טמונים הרוגי המלכות של ימינו שבזכותם אנחנו כאן. בית הקברות, שלצערנו הרב ממשיך להתרחב בכל שנה ושנה ומשכן למנוחת עולמים את הגיבורים, היהלומים האמיתיים של ארצנו.
מגש הכסף 2025.
באותו מעמד נשא בן גוריון את הדברים הבאים:
“מעמדה של עיר לא נקבע על פי כמות הדונמים ומספר התושבים שלה. וואשינגטון למשל, קטנה שבעתיים מניו יורק. כלום 60 מיליון התושבים של מקסיקו סיטי עושים אותה לעיר בירה מושכת יותר? האם מרחב ההתפשטות המצומצם של מנהטן או ונציה פוגע באיכותן? ירושלים היא כמו היהלום שבכתר היהודי.
בשביל תבן יש צורך באסם גדול. יהלום מלטשים בקפידה, מסירים ממנו שכבות מיותרות ואורזים בקופסה קטנה וחיננית. מרכז רפואי מתקדם, אוניברסיטה בעלת שם, תזמורת פילהרמונית בעלת מוניטין עולמיים ומוזיאונים חשובים יתרמו לביסוס מעמדה של הבירה יותר מאשר עוד כמה עשרות אלפי תושבים ועוד כמה אלפי דונמים”.
אמר, וידע מה אמר.
איש נמוך קומה שידע להתעלות מעל הזמן, להנהיג, לצפות ולעצב את העתיד לדורות קדימה.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים,
שנהיה ראויים למחיר הכבד ששילמו חיילנו ובני משפחותיהם, שנזכה למנהיגים ראויים שצופים ודואגים לדורות קדימה ושיחזרו אחינו ואחותינו החטופים יחד עם חיילי צה”ל בשלום לביתם במהרה.
צילום- ארכיון קק”ל
