שישי של ירושלים של פעם.
והפעם, שכונת רסקו, 1963, מבט מכיוון בית וגן.
שמה הרשמי של השכונה הוא גבעת הורדים, והיא הוקמה בתחילת שנות החמישים, בתקופת הצנע, כדי לאפשר מגורים לפקידי המדינה שעלו לירושלים, עם תחילת ביסוסה כעיר הבירה של ישראל.
השכונה נבנתה ע״י החברה הממשלתית דאז, רסקו, ועם השנים השתרש השם והפך לשם השכונה.
אם כל חתול בירושלים הוא חתולה, ויש אש תנור (לאפה), ומציצה (סוכריה על מקל בירושלמית), ואבו יויו, אז רסקו זה בקטנה.
הבתים בשכונה נבנו מבטון, על ידי הממשלה, בניגוד לתקנות הבניה בעיר שנקבעו עוד בימי המנדט, וקבעו שהבתים בירושלים צריכים להבנות בציפוי אבן ירושלמית.
התקופה הייתה תקופת הצנע, וכנראה מה שמותר לממשלה, לא מותר לשאר.
בזה שום דבר לא השתנה.
מאוחר יותר נבנו בשטחי השכונה בנייני אבן ירושלמית, למעמד הביניים המתפתח בעיר.
ובחזרה לימים האלה – לאחרונה נערכה לשכונה תכנית אב ובמסגרתה ייבנו בשכונה במסגרת תכנית פינוי בינוי מספר מתחמים שיכללו בניה לגובה של מגדלים בני 18-20 קומות, ומתחמי דיור חדשים.
הפקידים הצעירים הזדקנו, הבניינים התיישנו והתבלו, ודם חדש נדרש לאיזור.
מנגד, עורקי התנועה בשכונה תוכננו לשיכוני שנות ה-50, ואתגר זרימת התנועה באיזור מונח לפתחי המתכננים.
הזמן יגיד…
חדש מחליף ישן, מגדלים מאבן במקום שיכוני רכבת מקולפי טיח, ותכניות ציפוף ומודרניזציה, לשכונה הממוקמת במיקום מצויין אך קפאה על שמריה מזה עשרות שנים.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב ![]()
![]()
לחזרת החטופים, לרפואת הפצועים, לאחדות עמינו ולנצחון חיילינו.
באדיבות אוסף התמונות של יצחק סעד ז”ל




